גם רוצח שנכשל הוא רוצח בדם קר

שירה איסקוב ומיכל סלה ז"ל שתיהן נשים חזקות • רצח נשים הוא לא גזירת גורל, ויש פתרונות מצילי חיים • רוצח הוא רוצח הוא רוצח, והחיים הם ערך עליון ומקודש במדינת ישראל

שירה איסקוב, צילום: יואב דודקביץ

שירה איסקוב ומיכל סלה ז"ל שתיהן נשים חזקות שבגיל 32, בראש השנה, הודיעו לאיש שלהן שהן עוזבות - ועכשיו. שתיהן מוסמרו על ידיו לרצפת ביתן בדקירות סכין. שירה לא יכלה להציל את בנה שצרח. מיכל רצתה להציל את בתה, ושם, ליד העריסה, היתה הדקירה הראשונה.

ההבדל בין שני האירועים: באחת השכנה האמיצה היא שדפקה על דלתו של הרוצח והצילה את שירה, ואילו בשנייה - הרוצח הוא שדפק על דלת השכנה כאשר מיכל היתה כבר ללא רוח חיים; הבדל שהוא ההבדל בין חיים למוות.

אלירן מלול הורשע ברצח מיכל סלה ז"ל ודינו נגזר למאסר עולם. אביעד משה צריך לקבל אף הוא עונש זהה, הרחקה מהחברה לצמיתות, כי גם רוצח שנכשל הוא רוצח בדם קר.

מיכל סלע ז"ל, צילום: באדיבות המשפחה

לצערנו, במדינת ישראל החוק קובע שהעונש המרבי לרוצח שנכשל הוא 20 שנה. זאת אף שבישראל, בממוצע, אישה נרצחת בביתה בכל שבועיים, ומדובר בתופעה שצריך למחוק ולאייד מהמציאות.

אנחנו ב־2022. תופעת רצח נשים כונתה על ידי האו"ם "מגיפת הצללים". מגיפה עולמית, ללא חיסון. האמת היא שדווקא יש חיסון אי שם, אנחנו רק צריכים להחליט על סדר עדיפויות חדש ולהשקיע מאמצים כדי לפתח אותו.

רצח נשים הוא לא גזירת גורל, ויש פתרונות מצילי חיים. אחד מהם הוא הרתעה. הרוצח של האישה הבאה, זה שברגעים אלה משחיז את סכין המטבח ומחזיק בידו השנייה את העיתון - הוא צריך לקרוא בעיתון מסר חד וברור שמגיע מהמחוקק ומבית המשפט: אפס סובלנות לאלימות. המחיר שמדינת ישראל תגרום לך לשלם - יכאב לך יותר מהמוות שלך. אתה תפסיד את כל מה שיש לך לדיראון עולם. כי החיים שלנו, השלווה והביטחון שלנו ושל ילדינו - הם בעדיפות העליונה.

לא מתקבל על הדעת שמדינת ישראל מאפשרת לרוצח של ספראש טגניה ז"ל להשאיר את הבית שלה עומד ריק כבר ארבע שנים ואת ילדיה היתומים חסרי בית! לא מתקבל על הדעת שבמדינת ישראל יכול הרוצח של ליאנה חזן, ששרדה דקירות בכל גופה, למנוע ממנה לקבל גט במשך שנה שלמה!

לא מתקבל על הדעת שבית המשפט יסכים לבקשתו של אביעד משה לאסור פרסום שמו כדי למנוע פגיעה במוניטין שלו! לא מתקבל על הדעת שמדינת ישראל תחמול על רוצחים שמשאירים ילדים יתומים, שבגדיהם מגואלים בדם, כמו בנה בן ה־3 של רסמיה ברבור שנרצחה  במהלך השבוע.

כשמדובר בחיי אדם, כשמדובר בתופעה שכיחה של אלימות כלפי נשים וקטינים בתוך סביבתם הבטוחה - המדינה צריכה להיות חד־משמעית. שחור־לבן. יש רעים וטובים. אין ולא יכולות להיות סיבות או נסיבות לרחם או להפחית או להקל עונש, בדיוק ההפך. רוצח הוא רוצח הוא רוצח, והחיים הם ערך עליון ומקודש במדינת ישראל. היעד: אפס נרצחות בשנה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר