מנדלבליט לחץ, זכויות העצורים נפגעו

אחת הפעולות הראשונות שעשה שר המשפטים גנץ מייד לאחר מינויו לשר המשפטים, היתה חתימתו על התקנה המאפשרת דיוני מעצרים בווידאו: העצור כלל לא זוכה להגיע לאולם המשפט ולהשמיע את דברו בפני השופט הדן במעצרו, אלא זכותו מגומדת לתקשורת וידאו מקוטעת. השר התבסס על עמדת היועמ"ש מנדלבליט, שהתבסס על ההמלצות שוללות החירות של משרד הבריאות. יתרה מזו: בתגובת מנדלבליט לעתירות לבג"ץ למינוי שרים במקום ממלאי המקום שכהונתם פקעה, נאמר שבעוד את השרים האחרים ניתן למנות עד סוף החודש, מינוי שר המשפטים חייב להיות מיידי. הנימוק שנתן היועץ היה פקיעת תוקף התקנה שמאפשרת דיוני מעצרים בהיעדר העצורים, פקיעה שכביכול מסכנת אותם בהידבקות בקורונה.

ראשית, חשוב לשמור על זכות העצורים, שחירותם נשללה ושהם נתונים בתנאים מחפירים היוצרים סכנה ממשית של הודאות שווא, להשמיע דברם בפני השופט העומד לחרוץ את גורלם. למרבה הצער נוהגים לעצור חשודים כדי ללחוץ עליהם להודות, בעוד ניתן וצריך לחקור גם בלי לעצור. חשוב שהשופט יפגוש את העצור ויעמוד על מצבו הפיזי והנפשי בטרם יחליט אם להחזירו למעצר או לשחררו, אפשרי בתנאים כגון "מעצר בית".

הווידאו עוקר את הרגש ויוצר זילות של החירות. נוסף על כך, התקשורת בין העצור לבין סנגורו לפני הדיון ובמהלכו חשובה לקיום הליך הוגן. עצור הנוכח בדיון יכול להבהיר לסנגור עובדות החשובות לייצוגו. כן מאפשר הדיון לעצור המנותק מהעולם להיפגש עם בני משפחתו, להקל את תחושת הבידוד הקשה ולשמור על יציבותו הנפשית. לבסוף, דיון בגורל העצור ללא נוכחותו פוגע בכבודו כאדם. יוסף ק., גיבור "המשפט" של פרנץ קפקא, מעולם לא זכה להישמע בפני השופטים. בהליכים הפליליים נוטים לשכוח את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

שנית, מה היה כה בהול במינוי שר משפטים שיאריך את הפגיעה בזכויות העצורים? מדוע מינוי השרים האחרים יכול היה להמתין לסוף החודש ואילו מינוי שר המשפטים חייב היה להתבצע עכשיו ומייד? אולי מדובר בהטיה קוגניטיבית, שבמסגרתה המשפטן מנדלבליט טועה לחשוב שמערכת המשפט היא המערכת החשובה במדינה.

"הגמוניה מוחלטת של אנשי אכיפת החוק, המיוצגים בהמוניהם בדיונים, וגוברים על קומץ התומכים בזכויות החשודים והנאשמים"

שלישית, בדיקה אמפירית הראתה שיש מעט מאוד חולי קורונה בקרב רבבת העצורים והאסירים הפליליים: כיום שישה בלבד, ובשבוע שבו תקנת־המעצר־בווידאו לא היתה בתוקף והרשויות נאלצו לכבד את זכויות העצורים ולהביאם לדיונים שבהם נחרץ גורלם - מספרם דווקא ירד: לפי דיווח ב"הארץ", היו עשרה, ארבעה שוחררו ואף אחד לא חלה משום ששמעו אותו... האם סיפרו על כך לשר גנץ לפני שביקשוהו לחתום בבהילות על הארכת התקנה?

רביעית, מתקבל הרושם שמערכת האכיפה מנצלת את הקורונה לקידום מהלך שהחל לפניה. בשנים האחרונות פועלים שירות בתי הסוהר, המשטרה, המשרד לביטחון הפנים והאוצר לקידום תוכנית להחלפת נוכחות העצורים בדיונים ב"היוועדות חזותית" חסכונית. באוצר הכינו תחשיב שלפיו כך יחסכו את הוצאות הסעת העצורים מבתי המעצר לבתי המשפט. הכסף גובר על החירות. בימים שבהם המשק משתחרר מהגבלות הקורונה, נראה שיש כאן ניצול ציני של מגיפה דועכת, המבוסס על הערכות מופרכות. מקומם במיוחד השימוש בטיעון הדאגה לבריאות העצורים כדי לשלול מהם את זכותם להישמע. הדרך לחיסכון משמעותי היא צמצום מספר המעצרים המופרז, כ־60 אלף בשנה. הדבר גם יסיר את חשש ההידבקות.

לבסוף, המהלך שתיארתי הוא חלק מתופעה רחבת היקף, הבאה לידי ביטוי בדיוני חקיקה פלילית בוועדות הכנסת: הגמוניה מוחלטת של אנשי אכיפת החוק, המיוצגים בהמוניהם בדיונים, וגוברים על קומץ התומכים בזכויות החשודים והנאשמים.