ודאי שמעתם על הרצח מעורר הפלצות בשכונת פלורנטין שבתל אביב, שבמהלכו קצין ושני בלשים כפתו אדם לא חמוש וירו בו למוות ללא משפט. זה קרה בדיוק השבוע לפני 80 שנה, כשג'פרי מורטון הבריטי רצח את אברהם שטרן ז"ל, "יאיר", מייסד מחתרת הלח"י, בדם קר.
יאיר נקבר בחשאי, כשהוא מלווה בבני משפחתו הקרובים בלבד. בלילות שלאחר מכן יבואו בחשאי לוחמי המחתרת לחלוק כבוד למפקדם. מאז, כבר 80 שנה, מספר המבקרים ביום השנה לרצח רק עולה.
בניגוד למנהיגים אחרים, משמעותיים ככל שיהיו, שלעיתים יש צורך לקושש מניין ל"קדיש" ליד קברם, אצל יאיר המצב הפוך: בכל שנה מגיעים לבית הקברות הקטן מאות אנשים, זקנים וצעירים, בני המשפחה הלוחמת וכאלה שלא הכירו אותה עד לאחרונה. מחר - יום השנה לרצח - בטח יהיו יותר מאלף כאלה, למרות הקורונה והמגבלות, למרות הקור העז, למרות הכל.
אני מכירה את המחתרת הזאת טוב. סבי, עליו השלום, ישראל אלדד, קיבל על עצמו את הנהגתה, יחד עם יצחק שמיר ונתן ילין־מור, לאחר רצח יאיר. אני מכירה את ה"למרות הכל" הזה, הכל כך אופייני לה. זה בדנ"א של לוחמיה, של צאצאיהם, ושל מי שנשבה בתורתה הבלתי מתפשרת. אני מכירה את אנשי הגשם שבאים לפקוד את קברו של סבי ואת קברו של יאיר.אותם לוחמים המתמעטים בכל שנה, שגם כוחם נראה שהולך ודל, עד שבסוף הטקס הסטנדרטי מישהו מתחיל לשיר את ההמנון, כלומר, את השיר שכתב והלחין יאיר, "חיילים אלמונים". ואז אין גב שלא מזדקף, אין לב שלא רוטט למשמע המילים והמנגינה המוכרות כל כך.
וכך זה עד היום. אף שהבריטים, וגם אנשי היישוב המאורגן, שלא הסתירו את שמחתם כאשר נורו היריות ההן על הגג ברחוב מזרחי ב', האמינו בכל ליבם שמעשה הרצח בעצם חתם את הגולל על מחתרת הלח"י - עד היום המהות של יאיר מניעה תהליכים, נופחת רוח בגווים שהשתופפו. כמו אז, כש־18 עיקרי התחייה שניסח הוציאו נערים ונערות לרחובות, להילחם בידיים כמעט חשופות באימפריה הבריטית ולגרש אותה מהארץ. כי היא גוף זר. כי מקומה לא כאן.
כאמור, תורתו של יאיר היתה בלתי מתפשרת, כמו ששרה רונה קינן (שגם בה זורמת רוח הלח"י): "שלא תיכנע לרעיון הזה, שאי אפשר כי אי אפשר". כי לו היה פתח כלשהו לפשרה - לא היתה זו כרוניקה של מוות ידוע מראש. גם יאיר ידע שלא יאריך ימים. הוא סבב עם מזוודה קטנה שבה מיטת שדה, נרדף, בודד ועיקש. הקריב את חייו ביודעין למען מלכות ישראל. את האש הבלתי מתפשרת הזאת יצק יאיר גם בשיריו, שאותם הוציא סבי לאור. את אחד מהעותקים הראשונים של קובץ שיריו זה הקדיש סבי לבנו של יאיר, הקרוי גם הוא יאיר, על שם אביו, שנולד לאחר הרצח. וכך כתב:
"כשתזכה לראות את מלך משיח ישראל עולה להר הבית תבוא לפניו, תרכין ראשך בכבוד, תתן לו ספר שירים של אביך וכן תאמר: מלך המשיח! הנה זה ספר השירים שלוח לך מאת אבא, יאיר. ועד הוא הספר הזה כי אהב אותך מאד והתגעגע עליך מאד. גם את שיריו וגם את חייו הוא נתן לך, מלך משיח ישראל. תן כבוד לאבי יאיר. ממני אלדד תלמיד נאמן לאבא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו