גם קלון לא יכתים את מורשת נתניהו

הדיון הבלתי מוכרע על עסקת הטיעון התנקז השבוע לשאלת הקלון. התברר שלא רק שסוגיה זו אינה מעוגנת מבחינה משפטית ותלויה בהשקפתו המוסרית של כל שופט, אלא שבכירי מערכת המשפט התנו את שאלת המוסר בעמדותיו הפוליטיות של הנתבע כלפי המערכת עצמה. ואולם, גם אלו (מימין) שמבינים שהקלון הוא עוד כלי משפטי בסל האמצעים שמופעלים להשלמת ההפיכה הפוליטית, נוטים - מבלי משים - לטעות ולשחק באותם כללי משחק ובאותה מסגרת שיח, שקבעו מתנגדי נתניהו.

המשך קיומו של המשפט, לשם חשיפת חוליי המערכת ואי־הצדק המובנה בה - חשוב מנשוא. אבל הטענה, בד בבד, שאם ייחתם הסדר טיעון הוא יכתים את מורשת נתניהו, או אף חלילה ימחק אותה - מעניקה כוח שגוי לנרטיב המשפטי המצומצם, והופכת אותו לחזות הכל. מורשת נתניהו גדולה יותר וחזקה יותר מכל היבט משפטי. אסור, בטעות, להשתתף בניסיונות שכתוב ההיסטוריה.

נניח לרגע שנתניהו ינהל את המשפט עד סופו, ואפילו שהפסיקה תוביל לביטול האישומים - האם אלו שזועקים "קלון", וזעקו במשך ארבע שנים "שוחד, מרמה והפרת אמונים", ישנו את דעתם? השאלה רטורית, כמובן. סיפור הצוללות הוא דוגמה מובהקת לכך. גם לאחר שהחקירה המשטרתית הסתיימה באמירה מפורשת שנתניהו אינו קשור לנושא, אותם קושרי קשר לא קיבלו את ההחלטה והמשיכו לחפש נתיב אחר לפגיעה בו, הפעם באמצעות ועדת חקירה. כי רדיפת נתניהו, הרי, לא נולדה עם כתב האישום, ואף לא בעשור האחרון. נתניהו הוגדר "אדם מסוכן" עוד במאמרו של יוסי שריד ב"הארץ" בשנת 1988, כשעוד לא היה לו רקורד פוליטי משמעותי. אבל הפוטנציאל שיהפוך למנהיג המחנה הלאומי, הפך אותו למסוכן. מסוכן מאליו.

הניסיון לקבוע קלון משפטי כיום הוא רק עוד אמצעי לנסות לייצר את הכתם הציבורי, שלא הושג עד כה, חרף מכבש הלחצים שהופעל על הציבור במשך שנים. כי עבור האדם שהפך את מדינת ישראל למעצמה מדינית, ביטחונית וכלכלית, יש רק סיפור אחד. מורשת אחת. מורשת של עוצמה. קצרה היריעה מלתאר את כל הישגיו, אבל אמנה חלק מהם. בזירה הכלכלית ישראל נכנסה לראשונה מאז הקמתה למועדון היוקרתי של 20 הכלכלות המובילות בעולם. בתוך עשור עברה ישראל ממצב שבו היא תלויה בגז המצרי למצב שבו היא מספקת גז למצרים ולירדן, וכבר נמצאת במסלול להובלת גז לאירופה. בד בבד, הפכה ישראל למעצמת היי־טק וסייבר. ומעל לכל, הושלם המעבר לכלכלת השוק החופשי. בזירה הביטחונית־מדינית ישראל הובילה את המאבק העיקש מול איראן בכל האמצעים ובכל החזיתות. נתניהו הקטין את "הבעיה הפלשתינית" לממדי טרום אוסלו, וחתם על ארבעה הסכמי שלום שחוללו יחד לא פחות ממהפך אסטרטגי. בד בבד, הוא יצר בריתות בינלאומיות חדשות באירופה, בדרום אמריקה ובאפריקה - שהפכו את ישראל למעצמה אזורית.

את המורשת הזאת - שמראה אותותיה בכל בית בישראל, מרחפת מעל כל פגישה דיפלומטית ונישאת מפיהם של מנהיגים מכל העולם - שום "קלון" המהונדס באקרובטיקה משפטית לא יכתים. כי אנחנו כאן לתעד אותה ולספר אותה, כמות שהיא.