"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

שלושה דורות אומרים: "אנחנו כאן"

במלאת 80 שנה לוועידת ואנזה, מציג השבוע בית הנבחרים של ברלין מיצג ובו תמונות של ניצולי השואה עם נכדיהם וניניהם • המיצג הבא צריך להנכיח את המשך קיומו של העם היהודי בחיות יתר

,עודכן
0השמעה
"כאן, בכל זאת". המיצג בברלין, צילום: אתר הפרלמנט

השבוע מציג בית הנבחרים בברלין, לציון 80 שנה להתכנסות ועידת ואנזה שכל עניינה היה ניסוח "הפתרון הסופי", את התערוכה ואת המיצג !WIR! SIND! HIER (אנחנו! כאן!). השבוע גם ימלאו 48 שנים להתאבדותו של ההיסטוריון יוסף וולף, ששרד את אושוויץ ואת צעדת המוות, והיה זה שהציע להפוך את וילה ואנזה למוזיאון ואתר הנצחה לשואה.

המיצג כולל דיוקנאות של ניצולי שואה שצולמו במצלמה אנלוגית ייחודית יחד עם נכדיהם וניניהם, צועקים בלובי של בניין הפרלמנט: "אנחנו כאן!" אל מול כיסאותיהם הריקים של נציגי הרייך, שכללו בין היתר את ריינהרד היידריך, אדולף אייכמן, מפקד הגסטאפו היינריך מילר, מפקד המשטרה החשאית בפולין הכבושה אברהרד שנגארט, ראש המשרד הראשי לגזע בס"ס אוטו הופמן ונוספים.

הרצף הבין־דורי שנקטע בתקופת השואה והתאחה כנגד כל הסיכויים, איבד חוליות רבות משמעות. אולם השרשרת המתחדשת לא רק מבססת את הסיפור הלאומי אלא גם מחדשת את תחושת האחריות העמוקה לתיווך ההיסטורי של העם היהודי לפני השואה, במהלכה ואחריה.

המיצג מייצר תוצר נדיר שמתהווה לנגד עינינו, ובו המרחב הגיאוגרפי גובר על מרחב הזמן, מצליח לצמצם את המרחק שבין גדיעת שרשרת החיים הבין־דורית לבין שזירת חוליות חדשות בה - לכדי גבולות גזרה של חדר.

העובדה שהמיצג מוצג באותו החדר שבו ישבו 15 המרצחים והתענגו על ארוחת בוקר חגיגית, היא שמבטלת את הצורך בגורם שיתווך את העברת המראות ממקום התרחשותם אל מקום הצגתם. החדר שבו "נסגרו הפרטים האחרונים" באשר לרציחתם של 11 מיליון יהודים, לא מציג נקודת מבט חלקית או מגמתית אלא פורס לנגד עינינו את התמונה במלואה. ואילו התמונה השלמה - היא־היא הניצחון בהתגלמותו, שכן היא מאפשרת לנו לקבע את מבטנו אל התבנית החזותית ולא לחפש אחר פרטים נוספים.

בניגוד לתמונות ניצחון רבות אחרות, המתאפיינות בתמונה חלקית המציגה רק את הצד "המנצח", התמונה שכאן מציגה את הזירה בכללותה. היות שהנרטיב של התערוכה נתחם לתוך תבנית ויזואלית אותנטית, הדימויים לא מאבדים מתוקפם, אלא להפך. המראה שנגלה לעין בזירה שבה נדונו תכנוני הזוועה מנכיח גם את הנעדרים בה.

ולכן, בניגוד לתמונות ניצחון מוכרות לנו, שנגזרות מתוך תמונה כוללת, מתעצבות באופן מגמתי ולא בהכרח מתכתבות עם המציאות בשטח, הרי המיצג מספק תשתית חזותית גלויה, בזיקה למקום ולזמן.

המיצג הבא צריך להנכיח את המשך קיומו של העם היהודי בחיות יתר. את הקירות מוטב שימלאו תמונות של המרצחים הנתעבים. ואת הכיסאות הריקים נכון שימלאו מעתה והלאה נינות ונינים, בשר ודם, של הנספים. ככל שיתמלא המקום ויתווספו כיסאות נוספים סביב השולחן שפעם הונחו עליו פרוטוקולים "להשמדת היהודים", כך יוסיף ויתרחב ניצחוננו. לא כמיצג. אלא כמציאות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

ד"ר אור ברק

הכותבת חוקרת במרכז לחקר ביטחון לאומי באוניברסיטת חיפה ומחברת הספר "פרס ישראל: הפוליטיקה מאחורי התהילה"

כדאילהכיר