כך הפך עיוות השואה למסוכן במיוחד

היום, במלאת 80 שנה לוועידת ואנזה, אמור האו"ם להצביע על החלטה תקדימית: החובה להיאבק בהכחשת השואה (Holocaust Denial).

מדובר בהחלטה חשובה ביותר, המדגישה את הצורך להרחיב את המאבק לרשתות החברתיות, שם הכחשת השואה מתפשטת ללא גבולות, ללא בקרה וכמעט ללא תגובה מצד אנשי מקצוע או שלטון החוק.

הרשתות החברתיות הן כבר מזמן זירה פרוצה; כל בעל מקלדת או סמארטפון יכול לכתוב בהן, להשתלח, להשמיץ, לכתוב דברים חסרי ביסוס ולהציגם כאמת, ולמעשה ליצור תודעה חדשה בקרב מעגל עוקביו. 

לצד הכחשת השואה, יש ברשתות סכנה נוספת: עיוות השואה (Holocaust Distortion).  מעוותי השואה אינם חולקים על כך שהייתה שואה, אך מספקים קשת רחבה של פרשנויות בדבר היקפה, שיעור המעורבים בה וזהותם. לא מעט ממעוותי השואה יוצרים "אמיתות" אחרות, נרטיבים שבמסגרתם הם ממעיטים מסבלו של העם היהודי ומאדירים דמויות שהיו מעורבות ברצח יהודים וברדיפתם.

ד"ר אפרים זורוף מציג במחקריו דוגמאות רבות לעיוות השואה. דוגמה אחת היא היוקרה הציבורית שניתנה לאחד המנהיגים הפוליטיים החשובים בליטא בתקופת המלחמה, קאזיס שקריפה, שהנהיג את ליגת האקטיביסטים הליטאית. שקריפה תמך בגרמניה הנאצית, ובמסריו האלימים הסית נגד היהודים; עוד לפני כניסת הצבא הגרמני לליטא נערכו התקפות של ליטאים על יהודים ביותר מ־40 מקומות. ב-1991 נקרא רחוב על שמו בקובנה, וב-1998 נקרא רחוב נוסף על שמו בווילנה.

דוגמא שנייה היא העדנה שלה זוכה באוקראינה סטפן בנדרה, מראשי התנועה הלאומנית האוקראינית, שאנשיה השתתפו ברצח יהודים בערים לבוב וטרנופול בשבועות הראשונים לפלישה הנאצית (יוני 1941). אנדרטאות הוקמו לזכרו, יום הולדתו נחוג בתהלוכה רבת משתתפים בקייב ובמקומות אחרים, וב-2010 הוענק לו התואר "גיבור אוקראינה". עיוות השואה מתבטא במקרים אלה בהאדרת אישים וגופים שהיו שותפים לרדיפת יהודים ולרציחתם.

עיוות השואה בא לידי ביטוי בדרכים שונות כגון שימוש בחצאי אמיתות ובנרטיבים מומצאים על ידי היסטוריונים "מטעם", חלקם בעלי שם. סילופים אלה נופלים לעיתים קרובות על אוזניים קשובות, בבחינת "דברי אלוהים חיים". העניין הוא שהעיוות מסוכן אף יותר מההכחשה מעצם התחושה והרושם שהוא יוצר ברמת האמינות והיכולת שלו להשפיע על התודעה בקרב גופים נורמטיביים ומוכרים. אפשר לומר כי עיוות השואה יעבור חסמים וגבולות שהכחשת השואה תיעצר בהם.

בעוד זמן לא רב דור הניצולים, שחווה על בשרו את המלחמה, לא יוכל יותר למסור עדות. אם לא נעמוד על המשמר, הוואקום שייווצר עלול להתמלא באינספור תיאוריות ונרטיבים מעוותים.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולקרוא לעמיתיי במכוני השואה האחרים בארץ ובעולם לחשוב יחד ולגבש מדיניות שתהא תרופה למכה. ההחלטה הצפויה של האו"ם צריכה להיות זרז להתגייסותן של מדינות רבות, וישראל בתוכן, נגד תופעות של הכחשת השואה ועיוותה. מדיניות זו חייבת להיות מגובה בידי המדינה באמצעות משאבים ייעודיים. אם נישאר אדישים כלפי תופעה זו, ניתן יד לנזק בלתי הפיך. בנפשנו הדבר!