נפתלי בנט דומה מאוד לבנימין נתניהו, וזה לא במקרה. בנט גדל על ברכי מכתבי יוני, העריץ את הנתניהו'ז בצעירותו והלך להשתלם בלשכתו בתור צעד מקדים בדרכו הפוליטית. בנט דומה מאוד לנתניהו, ובאמת ניכר שהוא למד ממנו המון, רק דבר אחד קצת מעיב על השמחה. לבנט כישרון מיוחד לקחת דווקא את כל התכונות הרעות של נתניהו, בלי שום דבר מהטובות.
לבנט יש את העורמה של ביבי, בלי החן של נתניהו; את החתירה למגע והדורסנות של ביבי, בלי הכריזמה של נתניהו; את המגלומניה של ביבי, בלי ההומור של נתניהו; את ההתקרבנות של ביבי, בלי הפאסון של נתניהו; את הקילר בלי האינסטינקט; את רדיפת הכבוד בלי הכבוד; והרשימה עוד ארוכה.
בנט הצליח באופן יוצא מן הכלל לבור את המוץ מתוך התבן; כשהוא מוצא רימון, הוא אוכל את הקליפה וזורק את התוך; והוא היחיד שמסוגל למצוא גבעול שחת בערימת מחטים.
שימו לב לדבר המדהים הבא. נפתלי בנט הצליח בתוך שבועיים לעשות חלק ניכר מהדברים שעליהם הוא בעצמו ביקר את נתניהו במשך השנים.
נתניהו הותקף על כך שישב עם ציפי לבני, אהוד ברק, ושהעז לשוחח עם אבי גבאי; וכל זאת כשדובר על שילוב של אלמנטים מהשמאל בממשלות ימין. והנה בנט מוכר את הכל לשמאל בן־לילה והולך להיות אלמנט ימני שולי בממשלת שמאל מובהקת.
"בנט הצליח באופן יוצא מן הכלל לבור את המוץ מתוך התבן; כשהוא מוצא רימון, הוא אוכל את הקליפה וזורק את התוך; והוא היחיד שמסוגל למצוא גבעול שחת בערימת מחטים"
נתניהו הותקף על כך שהוא "לא מספיק ימני" ושהוא מוותר על עקרונות מרכזיים של האג'נדה הימנית בשביל "הכיסא". והנה, בנט לא רק מוותר פה ושם במסגרת פשרות קואליציוניות, אלא מכריז קבל עם ועדה על הקמת ממשלה "טכנוקרטית" "ללא אידיאולוגיה". מ"נתניהו לא באמת ימני" ל"ממשלה ללא אידיאולוגיה", בתוך פחות מחודש, זה בהחלט הספק מרשים.
ממשלות נתניהו היו באופן עקבי שילוב של ימין דומיננטי עם שורה של אילוצים קואליציוניים. חרדים, מפלגות המרכז, שותפות בשמאל, הכל היה שם כחלק מהצרכים הפוליטיים, והם יצרו הגבלות על הגשמת המדיניות. בנט ועדת מעריציו תקפו אז את הליכוד. והנה בנט בימים אלו ממש מקים ממשלה שכל כולה אילוצים קואליציוניים, אבל בלי המהות. כל מה שנחשב לסרח העודף על ממשלות הליכוד, שמולו נתניהו נאלץ להתנהל בחוכמה בלי "להוריד את העין מהכדור", הופך בממשלתו המסתמנת של בנט לעיקר ולמרכז הכובד. מרוב אילוצים לא רואים את היעד.
ליברמן באוצר, הורוביץ בחינוך, מיכאלי בביטחון הפנים או בכלכלה, לפיד בחוץ, והיד עוד נטויה. כל זה בשביל מה? בשביל להקים ממשלה "טכנוקרטית" על ידי אדם שכל ההצדקה הפוליטית של קיומו היא שהוא "יותר ימני מנתניהו"?
אחרי כל האילוצים, הקשיים, התסכולים והמחירים, לנתניהו היו פה ושם גם כמה יתרונות. תשאלו את אובאמה, פוטין, מודי, נגיף הקורונה או אפילו את מחמוד עבאס. אחד היתרונות, אגב, היה שהוא מסוגל להביא 30-40 מנדטים במערכת בחירות תחרותית וקשה ומול תקשורת עוינת. אפילו במבחן הפוליטי הבסיסי הזה לבנט יש רק את החסרונות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו