שינוי בסוריה - גם אינטרס ישראלי

במדינות ערב מתחזקת המגמה לקשור מחדש את היחסים הדיפלומטיים עם סוריה של הנשיא בשאר אל־אסד, אשר נותקו בעקבות מלחמת האזרחים.

בשנת 2011, אחרי שאסד לא מילא אחרי דרישות הליגה הערבית להפסיק את שפיכות הדמים בארצו, הודיעו מרבית מדינות ערב על ניתוק היחסים עם הסורים. כעת הודיעו מצרים, איחוד האמירויות, ירדן, תוניסיה, עומאן, עיראק ואלג'יריה בפומבי על רצונן לחדש את היחסים עימם, וגם הרשות הפלשתינית מצטרפת לכך, כאשר משלחת בראשות ג'בריל רג'וב מבקרת בימים אלה בדמשק.

ייתכן שהכוונה היא למשוך את סוריה בחזרה אל חיק העולם הערבי, כדי לגבש אותו ולחזק את הליגה הערבית. ייתכן שהמטרה היא ליצור אופקים מפתים לאסד כדי שיתרחק מאיראן, וייתכן גם שמדינות ערב מבינות שבלעדי סוריה אין יציבות במזרח התיכון. למען האמת, כל התשובות נכונות.

נוכח השינויים שלהם אנו עדים במזרח התיכון - ההגמוניה התוקפנית האיראנית והשסע הפנים־ערבי - המדינות המבקשות את חידוש הקשר עם סוריה מבינות שבמצב הנוכחי אסד הוא לא הבעיה, אלא הפתרון לטרגדיה בארצו. הפרדוקס הוא שהעולם המערבי הבין אף הוא שזה המצב. לפני עשור, כשפרצה מלחמת האזרחים כחלק ממה שנודע כאביב הערבי, הקציבו גורמים מודיעיניים שבועיים-חודש עד שאסד יסתלק מהזירה הפוליטית. זה לא קרה, אלא להפך, ואסד עודנו בשלטון. מתברר שהוא ידע לקרוא נכונה את המפה של ארצו, וההישענות שלו על הרוסים והאיראנים הצילה את שלטונו.

מה שמקומם בכל הסיפור הזה הוא שהעולם שכח את מיליוני הפליטים שגורשו מסוריה, את מאות האלפים שקיפחו את חייהם, ואת העובדה שאסד השתמש באמצעי לחימה אסורים על פי חוק, כמו השימוש שעשה נגד אזרחים בנשק כימי. האם שכחו מהשימוש בחביות התופת שהשליך מהשמיים על ראשם של האזרחים? נדמה כי העולם ויתר על דרישתו לשמור על זכויות האזרח וכבוד האדם, לטובת האינטרס הצר ושקט תעשייתי. היום אסד שולט על חלק הארי של ארצו. הוא יוכל להמשיך לשלוט גם כשהגולן בידי ישראל וחבל האטיי בידי טורקיה.

נוכח המציאות של היום, עולה השאלה אם לא כדאי לחזק את המגמה המוזכרת לעיל ולנסות לשחרר את אסד מהאחיזה האיראנית. לדעתי, הניסיון שווה לא כדי לתת פרס לנשיא הסורי, אלא כדי להביא לשינוי מהותי. בזמנו אמר לי סגן שר החוץ הרוסי בוגדנוב שמוסקבה מוכנה למלא תפקיד כדי לקרב בין ישראל לסוריה, ואם תהיה פנייה ישראלית - היא תזכה לאוזניים קשובות. אם תחליט ירושלים ללכת בנתיב הזה, המטרה לא תהיה להציל את שלטונו של אסד, אשר חייב לתת את הדין על פשעיו, אלא לפתוח בתהליך של הבראה סורית כלכלית, חברתית ופוליטית, תוך שמירה על השלמות הטריטוריאלית שלה.

גם לנשיא המצרי א־סיסי תפקיד מרכזי בניסיון הזה מול דמשק. עמדתה האיתנה של ישראל באזור תאפשר לה לשחק בקלפים ובמנופי לחץ כדי להביא לשינוי בסוריה, שיוביל ליציבות ולהרחקת האיראנים. משימה זו לא קלה - אך אפשרית.