נראה שב-24 השעות האחרונות מערך יחסי הציבור של "יש עתיד" עובד שעות נוספות. הודעות לתקשורת, פוסטים ברשתות חברתיות - הכול מגויס כדי להפיץ את "ההישג העצום" של המפלגה. מהו אותו הישג? שר המודיעין אלעזר שטרן דרש מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לבטל את הצגת האוכלוסיה בישראל כמתחלקת ל"יהודים", "ערבים" ו"אחרים" – וקיבל את מבוקשו. מעכשיו, מתפארים תועמלני "יש עתיד", "האחרים" – ברובם עולים דוברי רוסית שאינם יהודים על פי ההלכה – יהיו חלק מהרוב היהודי. פתרנו את הבעיה! למקהלת היחצ"נים הצטרף גם יאיר לפיד בכבודו ובעצמו, שצייץ (משום מה רק ברוסית) "אתם לא 'אחרים'", וטפח לעצמו על השכם.
צהלות ההתרברבות האלה הן ביטוי מובהק לכל מה שרדוד ופופוליסטי בפוליטיקה הישראלית, ובמיוחד במפלגתו של לפיד, שהפכה לסמל לרדידות ופופוליזם. כמו בתחומים אחרים, ב"יש לפיד" מעדיפים לטפל במילים ולא במהות, באריזה ולא בתוכן, בטפל ולא בעיקר. דפוס הפעולה הזה עקבי אצל לפיד, ולא במקרה שבציוץ הבא שלו הוא פעל באותה שיטה והמליץ למי שלא שבע רצון מהתמודדות ממשלתו עם המגפה לבקר את הקורונה ולא את הממשלה. במקום להתמודד עם המצב ולפתור בעיות, ב"יש עתיד" מצטיינים בתעלולים מילוליים שתכליתם להציג את הבעיות כאינן קיימות. הצרה היא שזה לא עובד. המציאות אינה מתיישרת לגחמות של לפיד, והבעיות אינן נעלמות מעצמן.
למרות האקרובטיקה המילולית של לפיד ואנשיו, לא ניתן להעלים את הבעיה שנוצרה כתוצאה מנישואי התערובת בתפוצות היהודיות ומהרחבת תחולת חוק השבות ב-1970, שהתירה עלייה והתאזרחות של נכדים ליהודים. בפועל, פרצות כאלה ואחרות מאפשרות גם לדור רביעי, נינים ליהודים, לעבור לישראל ולהשתקע בה. אפשר לשנות עד מחר את כינוי האוכלוסייה הזאת בדיווחים סטטיסטיים ולשחק בתיוגים, אבל זה לא יעלים את הפיל שבחדר: נוצרה בישראל קבוצת אוכלוסין בת מאות אלפי איש שאינה נופלת להגדרת היהדות המסורתית.
יתרה מזאת, ממדי התופעה אמורים רק לגדול. רוב העולים הממשיכים להגיע ממדינות בריה"מ לשעבר אינם יהודים על פי ההלכה. מגמות ההתבוללות במרבית הקהילות היהודיות הגדולות, לרבות ארצות הברית, מבשרות שאם נזכה לראות גלי עלייה משם (והלוואי ונזכה), שיעור הלא-יהודים יהיה דומיננטי גם בהם.
קבוצת הלא-יהודים בקרב העולים אינה הומוגנית. כאמור, חלק ממנה הם צאצאים ליהודים, "זרע ישראל" בלשון המקורות, בנים ונכדים לאותם אבות יהודים שהתחתנו עם מי שאינן יהודיות. תודעתם היהודית בלא מעט מקרים לא שונה מתודעת העולים שנולדו לאם יהודייה.
לחלק אחר אין כל קשר ליהדות – למשל, בני משפחה של זכאי חוק השבות. אף זאת קבוצה שאינה הומוגנית: אחדים מחבריה, למרות היעדר של כל רקע יהודי, שואפים בכל לבם להשתלב במדינה יהודית ולאמץ את דרכיה בכנות שמזכירה את רות המואביה. לאחרים אין סנטימנט כזה – הם אדישים כלפי היהדות של המדינה שנקלעו אליה, ולעתים אף עוינים אותה. אולי זה הפתיע את האדונים שטרן ולפיד, אבל יש ביניהם בני דתות אחרות, בעיקר נצרות, שכלל לא מעוניינים להתבולל בתוך הרוב היהודי. בניגוד לציוץ הפופוליסטי של לפיד "הם כן אחרים".
ככל שישראל תמשיך להתעלם מן האתגר שמציבה בפניה קבוצה הטרוגנית של אזרחים שאינם יהודים על פי הלכה (אך גם אינם ערבים), כך הבעיה תחמיר. בתסריט קיצון עלולה הקבוצה הזאת להתגבש לכדי מיעוט נפרד, נפרד מן הרוב היהודי ומיתר המיעוטים. כדי שזה לא יקרה, על ישראל לשקול פעולה דו-כיוונית: צמצום כניסת אזרחים חדשים שאינם יהודים (למשל באמצעות החזרת חוק השבות לנוסחו המקורי) וחיבור של אלה שכבר התאזרחו לאתוס ולמסורת היהודים, עד לשילובם המלא בעם היהודי בעוד דור או שניים. שני הצעדים האלה אינם קלים, אך הכרחיים. לעומת זאת שינוי חלול בהצגה של נתונים סטטיסטיים מבית מדרשו של לפיד אינו פותר שום בעיה. הוא רק מטאטא אותה מתחת לשטיח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו