גנץ מחזיר אותנו לאוסלו - ומכשיר מדינה פלשתינית

מגיש לרש"פ חבילת הטבות, מעניק לגיטימציה לאבו מאזן ועוין למתיישבים: להתנהלות של שר הביטחון יש מחיר ברור

אבו מאזן ובני גנץ, צילום: יהודה פרץ, אורן בן חקון, אי.פי.אי

הכאוס הפוליטי והבריאותי שבו אנו שרויים יוצר הרבה רעש ומעט מהות. בין צעקות בכנסת להנחיות מבולבלות לקורונה, יושב אדם אחד ומוביל קו אידיאולוגי מעשי, בשקט, בלי הצהרות. זהו שר הביטחון בני גנץ, אולי הפוליטיקאי המאותרג ביותר כיום. האיש שספג מכות פוליטיות קשות נמצא היום בעמדת מפתח שבה אף אחד, לא בקואליציה ולא באופוזיציה, מעז לתקוף אותו.

כמו היסטוריה שחוזרת על עצמה, מחזיר גנץ את שנות ה-90 של אוסלו. הפגישות המלטפות, הדיבורים על צעדים אמיצים, החיוכים המאולצים, ולצידם מה שאומרים בכירי הרש"פ בשפתם, בערבית. גנץ רואה צעדים בוני אמון, הם רואים מאבק. גנץ רואה שלום, הם רואים חולשה. גנץ מדבר על "מי שאחראי לשלוח חיילים לקרב הוא זה שאחראי למנוע אותו", בזמן שיועצו של אבו מאזן מכריז כי "ההקלות שקיבלנו יעזרו לאזרח הפלשתיני להחזיק באדמתו ויפנו לו זמן להמשיך את המאבק נגד הכיבוש". ההיסטוריה חוזרת על עצמה פעמיים, כאילו לא למדנו כלום מהטרגדיה הראשונה.

גנץ: "התאכזבתי מהשרים שביקרו את הפגישה עם אבו מאזן" // צילום: ערוץ כנסת

הצעדים בוני האמון שגנץ העניק לרשות ללא תמורה, בנויים משלוש צלעות: התעצמות כלכלית, התעצמות טריטוריאלית והתעצמות דמוגרפית. בפן הכלכלי, הלוואות של מאות מיליונים ושכנוע עולמי לתמוך כספית ברש"פ וכן פתיחת ההסכמים הכלכליים באופן שייטיב עימה, וזה בלי לדרוש שתעצור משכורות לרוצחים. גנץ גם העניק חופש תנועה בישראל הקטנה לאנשי עסקים ולאח"מים פלשתינים, בלי התחייבות מצידם שלא לפעול נגד ישראל בזירה המקומית והבינלאומית. בפן הטריטוריאלי, מתן אישורי בנייה מאסיביים בשטחים שבשליטה ישראלית (שטחי C), תוך העלמת עין מהמשך ההשתלטות וטבעות החנק שבונה הרש"פ סביב היישובים היהודיים ביהודה ושומרון. בפן הדמוגרפי, מתן אישור לאלפי איחודי משפחות, צעד שיש לו משמעות נלווית עד לכדי עשרות אלפי פלשתינים. אלה צעדים שנתניהו, לצד הביקורת החריפה עליו שלא עשה מספיק, מעולם לא העז לעשות. מעל לכל, גנץ מעניק לגיטימציה מחודשת, אוויר לנשימה, לאותו אבו מאזן שמוביל מהלך קטלני מולנו בבית הדין הבינלאומי בהאג.

הצעדים המדיניים הללו מתחברים, כתנועת מלקחיים, לצעדים בשטח: תחת גנץ הפך המינהל האזרחי לאויב המתיישבים. היום הוא מתרכז בחנק חקלאות ישראלית, בהרס "זולות" של נערים בכיתה ח' בגוש עציון ובפינוי בלתי פוסק של חומש. המינהל מעולם לא היה גוף חובב התיישבות, אך תחת גנץ יש מי שרואה בו אויב. גם תוספת התקנים שאמורה הייתה להילחם בהשתלטות הפלשתינית מתועלת כיום נגד המתיישבים.

גנץ הזדעק מול הביקורת מ"פוליטיקאים שדיברו ממניעים פוליטיים", אבל בפועל הוא בעל הבית, וכבר הבהיר שאינו שואל את ראש הממשלה בנט מה לעשות, אלא "מעדכן מבעוד מועד", וכך זה נראה, גם במדיניות וגם בשטח. באוסלו הזה אין כרגע פרסי נובל או פסגות מדיניות. יש נגיסה עקבית שמכשירה ובונה את המדינה הפלשתינית. זה הקו של גנץ, והוא קורה במשמרת של בנט, שקד, אלקין וסער, ובמצב שבו נתניהו עדיין תולה בו תקוות לחזור לשלטון.

לקריאת הכתבה באנגלית

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר