הביזוי של ראש הממשלה הוא הביזוי של חלום הדורות

כל מי שראה היום את השידורים החיים מכנסת ישראל, נחשף לאחד מרגעי השפל של הדמוקרטיה הישראלית מאז הקמת המדינה. האופוזיציה עמדה על רגליה וצרחה על ראש הממשלה נפתלי בנט. הדברים הגיעו לכדי כך שרה"מ ניסה להגיב על הדברים ואז חברי כנסת טענו שהוא "איבד את הבלמים" ושהוא "לא שפוי". ח"כ אורית סטרוק התעמתה איתו בחריפות רבה, ח"כ יצחק פינדרוס כתב כי "התנהלותו של נפתלי בנט הבוקר מעלה חשש כבד למצבו הבריאותי הנפשי", וח"כ גלית דיסטל-אטבריאן המשיכה את הקו: "נפתלי מוכר את הנגב ואז מאבד שליטה נוכח קריאות האופוזיציה", כתבה.

הקריאות האלה הן סימפטום כללי של יחס לראש הממשלה מאז עלה לשלטון, יחס שלא מבקר אותו אלא שולל אותו לחלוטין: מציג אותו, את ראש העם, כגנב, נוכל, רמאי, פושע מהסוג הגרוע ביותר ואדם חלש שמסכן את המדינה כולה.

ההשתוללות הזו מגיעה כל פעם לשיאים חדשים, כשכל הכללים נשברים – אגב, משני הצדדים – ולכן חשוב להגיד כמה דברים שנשכחו מלב אנשים רבים במדינה הזו. כללים שהיו פשוטים פעם לכולם ושבצוק העיתים הפכו לנחוצים מאוד. כשמבזים את מנהיג המדינה שלנו, ועוד בכנסת, צורחים עליו "בושה" ומטיחים בו ביטויים קשים, לא מבזים אדם פרטי אלא את מי שמייצג את עם ישראל אחרי אלפיים שנות גלות. הרי מראים בכך לכל מלכי ארץ שצדק מי שאמר שלא נכון לתת מדינה ליהודים, כי הם שכחו להיות עם.

אדרבה, כשמבזים את ראש הממשלה, מי ששמחים זה האיראנים, אנשי חיזבאללה ושאר אויבי עם ישראל! זיכרו: הם מסתכלים, רואים את המהומה, את הסערה, את הביזיון ואת ההשפלה, ואומרים: הנה, הם מתפרקים מבפנים, קורי העכביש מתפוררים, הופכים לאבק. הם מביטים בכנסת ומחככים את ידיהם בהנאה.

לא הצבעתי לראש הממשלה הנוכחי בבחירות האחרונות, ואני כן חושב שהוא הונה את המצביעים וממשלתו מקדמת חוקים רעים. את הממשלה יש להחליף בבחירות. אבל כשאני רואה את ראש הממשלה, עם סמל המנורה מאחוריו, אני רואה את חלום הדורות, את העובדה שהאבות שלי היו בוכים רק מהזכות להגיע ולחוות.

יש דברים יותר חשובים מסתם להיות צודקים. יש אמת יותר גדולה שעבורה ראוי לוותר על אמונות וערכים קטנים. זו אותה אמת שבגללה מחל מנחם בגין ז"ל על הרוגי אלטלנה, על הפצועים, על ירי התותחים. זו האמת שקובעת שאת שנאת חנם מתקנים רק באהבת חנם. הקרע הנוכחי מגיע עד ליבת הדברים, עד המקום בו יסודות המדינה זעים, עד המקום שבו אין ימין ושמאל אלא רק יהודים אחים, שמנסים לחיות בעצמאות, אחרי אלפיים שנות רדיפות ורציחות של אבותינו המשותפים.

לא, אני לא נאיבי; אני פשוט יודע מה העיקר ומה הטפל בחיים. ואני יודע שגם אם הדברים כואבים, אסור, אסור להגיע לריב אחים, שלא לדבר על הצירוף המחריד "מלחמת אחים".