ישראל לא צריכה שהעולם יגדיר אותה

על פי הערכות משרד החוץ, בשנה האזרחית הקרובה יש סיכוי יותר מסביר שישראל תוגדר כמדינת אפרטהייד, כך עולה מתדריך לכתבים מדיניים שנערך השבוע במשרד.

שר החוץ יאיר לפיד גרס בתדריך כי הדרך ללחום בניסיון להגדיר אותנו ככאלה היא לשבת למשא ומתן מדיני אמיתי עם הפלשתינים, כזה שיוביל לתוצאות. לפיד הדגיש שכל מו"מ פיקטיבי רק ידרדר את מצבנו בעולם. מאידך, ויש כאן שני "מאידכים", השר אמר כי "הטענה שישראל היא מדינת אפרטהייד היא שקר נאלח, מדובר בערימה של אנטישמים". ה"מאידך" השני הוא שלפיד הצהיר כי הוא מחויב להסכמים הקואליציוניים המונעים ממנו משא ומתן כזה.

כלומר, אליבא דלפיד, אלה המובילים את הקו הכביכול־מוסרי ומבקשים להגדיר את ישראל כלא־מוסרית על בסיס גזעני, הם חבורת גזענים לא־מוסריים. ולמרות כל זאת, לתפיסתו, עלינו ללכת לתהליך מדיני על בסיס שתי מדינות לשני עמים. כלומר, עלינו לשתף פעולה עם אלו המבקשים להשמיד אותנו. כאילו העובדה שזה מה שה"ערימה של האנטישמים" דורשת שנעשה לא מדליקה מספיק נורות אדומות.

אבל לפיד צודק בכך שהרקע לניסיון להגדיר את ישראל כמדינת אפרטהייד נובע מאנטישמיות גרידא. אין צורך להסביר כמה התגובות שלנו לתקיפות פלשתיניות הן מידתיות, כמה אמבולנסים עם חולים פלשתינים נכנסים בכל יום לישראל, כמה אנחנו סובלים מהטרור הפלשתיני ומחויבים, על פי צו מצפוננו המוסרי פי אלף משלהם, להבליג ולא לנקום כמתבקש.

ולפעמים אני ממש מתחננת שיקראו לנו מדינת אפרטהייד, ושלא יהיה לנו עוד מה להפסיד בעיני העולם המתחסד, ושבפעם הבאה שמחבל ירצח ילדה במיטה שלה, נודיע לתושבי הכפר שלו בנימוס המתבקש שהם מוזמנים ללכת למקום שבו מוכנים לסבול זוועות כאלה כי לנו נמאס. ושכל רצח יעלה באדמה. שפעם אחת יהיו כאן צדק והרתעה אמיתית, ושהארץ תשקוט 40 שנה לפחות, ושאף אחד לא יעז לשאול את עצמו של מי הארץ הזאת.

אבל בשביל זה צריך שיקרו שני דברים: האחד - שהמצב הדיפלומטי של ישראל יידרדר כך שיגדירו אותנו כמדינת אפרטהייד, ושלהנהגה שלנו יהיה האומץ להוציא מתוק מעז. זה בלי זה - רק יזיק. מה שעלול להיות זה שה"ערימה של האנטישמים" תגדיר אותנו כאוות נפשה, ואנחנו מצידנו נמשיך להתרפס. אף שאנחנו יודעים על בשרנו שניסינו כבר. באמת שניסינו. מול אנטישמיות מזוקקת כזו עשינו כבר הכל, וכלום לא עזר. ניסינו לצבוע את השיער לבלונדיני, להתערבב בחברה, לדבר גרמנית, ללכת לקונצרטים של וגנר, להתחתן איתם, להתנצר, להוכיח שאנחנו לא באמת יהודים, אלא רק שמינית מצד הסבא, לאכול חזיר בפרהסיה, להסגיר את אחינו, ועדיין הובלנו למשרפות. השנאה הזאת חזקה מכל.

זה לא שאין מה לעשות: ניתן לשנות את דעתם של חלק מהאנטישמים, באמצעות הסברה ותקשורת חיובית לישראל. כך או כך, מדינת ישראל ועם ישראל ניצלו מקטסטרופה שעלולה היתה להחריב אותם, בכך שמשא ומתן מדיני לא נמצא על השולחן ולא יהיה גם אחרי הרוטציה.