השקט (המסוכן) שאחרי הסערה

רבות כבר נכתב על מקרי הרצח הזוועתיים המתרחשים על בסיס יומי בחברה הערבית. זה קורה בקלות מצמררת על רקע המציאות האיומה של כלי נשק חמים שנמצאים בידי כל מבקש. את האשמה יש להטיל בראש ובראשונה על הרוצחים השפלים ושולחיהם, שאיבדו כל צלם אנוש והפכו לקובעי גורלות של אחרים, ללא שום ייסורי מצפון או הרתעה, כי הם פשוט לא מפחדים. כבר הצעתי למנות פרויקטור לעניין, כבר ניתחנו את הסיבות לאלימות המשוועת, שבסיסה חינוך לקוי בכל המסגרות, וכבר האשמנו את המשטרה באוזלת ידה. ועדיין, חסרה לי התמונה השלמה שתסביר לכולנו את המציאות המחרידה של המשך מקרי רצח ללא הפסקה.

לאחרונה הפנמתי שהאלימות ממשיכה להכות בנו בגלל השקט שאחרי הסערה, הדממה שמגיעה אחרי הכותרות הראשיות. שקט שנובע מחוסר תגובה מתמשכת, אסרטיבית ואפילו צעקנית של החברה הערבית עצמה, שאליה אני שייך, ואשר מסתפקת בתגובה מיידית לאחר כל מקרה רצח ולא ממשיכה עד להשגת המטרה. שקט שמהווה את השמן למדורה שהולכת וגדלה והופכת לסופת הוריקן של דמים שהורסת כל דבר בדרכה. שקט לפני סערה נוספת בתוך חברה ערבית המפחדת מהפושעים, ובצדק, ושאין בה מנהיגים אמיצים מספיק כדי להמשיך להשאיר את הנושא בראש סדר העדיפויות הציבורי, ללא חישובים פוליטיים מעוותים. חברה ערבית אשר מוריה ומנהליה בבתי הספר אינם מקיימים עם תלמידיהם סדנאות נגד אלימות באופן קבוע או שיחות מעמיקות מתמשכות, ומסתפקים במלל שטחי. חברה ערבית שנותנת כבוד מפוקפק לבעלי ההשפעה וכוח השררה ואינה מתנתקת לחלוטין מאותן כנופיות פושעות שרוצחות את ילדינו, אחינו, אחיותינו והורינו.

כפרופסור העוסק בחקר עמוד השדרה, הייתי רוצה לראות חברה שמפתחת עמוד שדרה ושומרת על ילדיה בכל הרמות - החינוכית, החברתית והגופנית. בתור אדם ש"תרם" את אחיו הבכור - שנרצח לפני 25 שנה על רקע מלחמתו האישית בברוני הסמים - הייתי רוצה לראות שכל אחד מאיתנו עומד איתן ופועל ללא הפסקה לשיפור פני החברה. הייתי רוצה להיות שייך לחברה הפועלת אקטיבית כל העת נגד הסכנה, בעיקר כמי שבגיל 11 הוצת גופו כחלק מהנקמה כלפי האח שנלחם בסוחרי הסמים ונרצח על ידיהם.

הייתי רוצה להיות שייך לחברה ערבית מלאת גאווה על התרבות המדהימה שלה, השפה העשירה, השירה שחודרת את הנשמה, ההשכלה שמבוססת על היסטוריה מרשימה, שמאמינה ביכולותיה ומביאה אותן מעל כל במה. ולבסוף, הייתי רוצה להרגיש בטוח ומוגן, ראשית בחברה הערבית שלי, עוד לפני שאתחיל להאשים - ובצדק מוחלט - את החברה הכללית הפסיבית שמנותקת ממה שמתרחש בחצר האחורית שלה. הייתי רוצה לצעוק לשמיים ולומר לאללה היקר של כל הדתות - סליחה על שאנחנו מזלזלים כל כך בנשמה הקדושה שנתת לנו כמתנה ומחזירים לך אותה מחוררת מכדורים של יריות שלא מבדילות בין דת, גזע, מין ולאום.

הכותב הוא יו"ר ועדת ההיגוי לשילוב ערבים, נציבות שוויון ומגוון באוניברסיטת תל אביב