העוני מצטלם טוב יותר בנטפליקס

בחודשים האחרונים שברו שתי סדרות את שיאי הצפיות בנטפליקס: הראשונה היא הסדרה הדרום־קוריאנית "משחק הדיונון"; השנייה אחריה היא "עוזרת בית" האמריקנית. שתיהן מתייחסות לעולם של פערים מטורפים בין מי שטובלים בעושר אבסורדי ובין החיים בעוני.

הביקורות על שתי הסדרות עסקו בכך שעוני נראה אחרת. הוא לא נוטף דם כמו בסדרה הקוריאנית. הוא גם לא עוני של צעירה מוכשרת ויפה, המגלמת אמא מושלמת שנקלעת לתוכניות רווחה ועבודה מתישה בשכר מינימום, בניקוי בתים. מדובר בסוג של הכרח בז'אנר הבידורי, שמחפש לקלוע לטעם רחב ולייצר עניין באמצעות זעזוע או ייפוי מציאות.

ובכל זאת, הסדרות הללו חשובות. בדרום קוריאה הסדרה הציפה את השיח על הפערים הבלתי נתפסים בין מי שיש להם ומי שאין להם. הייאוש של רוב הצעירים הקוריאנים, שלא מצליחים להבקיע לאוניברסיטאות ולתאגידים המכניסים ביותר, ושוקעים לעולם של דיור צפוף וירוד, עבודות בשכר רעב והידרדרות עד כדי זנות ושוק אפור. בארה"ב, הסדרה, והספר שעליו היא מבוססת (של סטפני לנד) - מחדדים את הקושי להיעזר באינספור תוכניות הרווחה ואת הניתוק שעומד בבסיס רבות מהן.

הסדרה גם מדגימה באופן בהיר את החוויה שלנו בשותפות ובהיכרות עמוקה עם החיים בעוני: בניגוד מוחלט לדימוי התקשורתי, הרבה מהחיים בעוני הם כלכלני הבית המוכשרים ביותר. היכולת לנהל משק בית ברמה של שקלים בודדים, לאלתר פתרונות חינמיים ולתכנן קדימה כל הוצאה - היא יכולת שאין לרובנו. החיים בעוני משכללים אותה מדי יום.

חולשת ייפוי המציאות, במקרה של "עוזרת בית", היא גם החוזקה. לעוני יש אינספור גוונים. וגם אנשים יפים, מוכשרים ורגישים יכולים להיקלע לשם בקלות. בבסיס של הזרות, הניכור וההשמצה של החיים בעוני, עומד בין היתר פחד אמיתי להגיע לשם, והפחד הזה מוצדק. אם ישראל היתה כפר של 100 אנשים, למעלה מ־20 מהם היו חיים בעוני. 65 מאנשי הכפר שלנו היו מתקשים להתמודד עם הוצאה פתאומית של 8,000 שקלים, שיכולה להתרחש בכל רגע עם קלקולי רכב, תחזוקת בית, הוצאה לפועל ועוד. החיים עצמם עומדים מאחורי הדלת ומאיימים על האיתנות הפיננסית שלנו. ואנחנו מתרגמים את זה ליצירת חיץ בינינו ובין החיים בעוני, כאילו הם אנשים עצלים ולא מוכשרים במיוחד, כדי להתמודד עם המציאות הזו.

מדי שבת נשמעת התפילה "שוועת עניים אתה תשמע, צעקת הדל תקשיב ותושיע". לייחל להקשבה האלוהית זה חשוב, אבל לא פוטר אותנו מאחריות. העוני נראה טוב יותר בנטפליקס, ואפשר גם להחליש או לכבות אותו בלחיצה אחת. ובכל זאת, הסדרות החדשות מזכירות לנו שגם אם נתעלם - העוני לא ייעלם.