תיאטרון: המראה של כולנו, גם אם היא לא ורודה

בימים אלה עלה בתיאטרון מחזמר חדש, פרי עטי, המספר את סיפורו של "האופנובנק" שודד הבנקים, רוני ליבוביץ', אשר היתל לפני כשלושים שנה באומה שלמה, הטריף את המשטרה, השפיל את הממשלה והכניס מדינה שלמה לרגשות מעורבים של הערצה וחרדה.

במחזמר "האופנובנק" הקפדתי להכניס את הקו ההומוריסטי שמתחייב בסיפור המדהים הזה, זאת בשילוב הצדדים הטרגיים שבעלילת חייו של הגיבור הראשי, שהובילו אדם מן היישוב להפוך לשודד הבנקים הישראלי הכי גדול בכל הזמנים, והמחיר האישי שנאלץ לשלם על מעשיו.

בערב שבת שודרה ב"אולפן שישי" כתבה רחבה על המחזמר, בשילוב תזכורת למעלליו של ליבוביץ' וראיון שערך עימו אילן לוקאץ'. לתדהמתי, קיבלתי בעקבות הכתבה כמה וכמה פניות בעניין שהותירו אותי המום. "למה להלל שודד?", "למה להנציח סיפור של עבריין?", "מדוע בכלל לתת במה למי שעולל מעשים כאלו?", ועוד כהנה וכהנה תלונות.

אנשים כנראה שכחו שמדובר קודם כל בתרבות, ותפקידה של תרבות הוא, בין היתר, לשקף את המציאות שבה אנחנו חיים, עם פרשנויות שונות, גם אם היא לא תמיד נעימה. האם הפכנו למקום שבו חיה חברה מתחסדת שמדחיקה את האמת לטובת פנטזיות כוזבות על חברה מושלמת ונטולת פגמים? האומנם "האופנובנק" אשם לבדו במצב שאליו נקלע? וכי לא חברה שלמה צעדה באותן שנים אל תהומות השקר של מניות הבנקים, עקב תחזיות כוזבות, התרסקות הבורסה, ומדינה שלמה שהלכה מדחי אל דחי בעקבות קברניטיה שכיזבו לאזרחיה? האם הפכנו לחברה שמהנדסת את העבר שלה ומייפה אותו כדי שתוכל להמשיך להדחיק את האמת? ואת האמת צריך לומר בפה מלא: בני אדם שנמצאים במצוקה יעשו הכל כדי לצאת ממנה. גם שוד בנק לאור היום. אם מוצא חן בעינינו הדבר ואם לא, זו המציאות, חומר נפלא כזה הוא חלומו של כל מחזאי ותסריטאי.

האם מישהו מעלה בדעתו שהאמריקנים יפסיקו לראות את "הסנדק", או יפסיקו לספר את עלילותיו של אל קפונה, רק כי מדובר בתקופה של משפחות הפשע באמריקה, תקופה שלא נוחה לסיפור האתוס האמריקני המושלם? האם האומה הבריטית תחדל מלספר את סיפורם של הגיבורים הנבלים שלה? מקבת הרוצח, וריצ'רד השלישי הנוכל? האם האיטלקים יחדלו מלספר את עלילותיו של הספר מסביליה שנהג לחתוך את צווארם של לקוחותיו?

אנו נמצאים במלחמה תרבותית של ממש, בין אויבי חופש היצירה והדעה. סיפורו של "האופנובנק" הוא הסיפור של כולנו. כולנו חוטאים, אך רק חלקנו זוכה כמוהו לכפר על מעשיו ולשוב למוטב, "כי על טיפשות צריך לשלם".