כקצין בכיר לשעבר בצה"ל וכמי שעשה ויודע דבר על מבצעים וצבאיות, קשה לי לכתוב את הדברים הבאים. אבל דבריהם של שני אלופי צה"ל לאחרונה, שבוודאי מגובים מלמעלה, מותירים רושם קשה, אם לא מדכא.
ראש אגף טכנולוגיות ולוגיסטיקה היוצא, האלוף תורג'מן, "התגאה" בכך שנמצאו עבור שיירות צה"ל צירים חלופיים ועוקפים לכביש ואדי ערה, הצפוי להיות מסוכן וחסום בעת לחימה.
משתמע מדבריו, שזהו אחד מלקחי מבצע "שומר החומות", כאשר צירים רבים בישראל שובשו ע"י מתפרעים ערבים. בכך הדבר מעיד שצה"ל נכון לוותר מראש על הריבונות הישראלית ועל ייעודו להגנת המדינה. במילים אחרות, במקום שצה"ל יזהיר בעת לחימה במפורש כי מי מערביי ישראל ויו"ש שפגע בתנועת חיילי צה"ל בצירי ישראל דמו בראשו - מחפש הצבא תחליפים ומעקפים עלובים לחופש הפעולה שלו.
האלוף תורג'מן, בשם צה"ל, חיפש ומצא אפוא "פתרונות יצירתיים". הדבר יכול להזכיר את חכמי חלם, שכאשר הגשר בעיירה נשבר ונפלו בו הולכי רגל, הם החליטו לבנות בית חולים מתחת לגשר.
ביקורת חריפה ל"פתרון" של האלוף תורג'מן הובעה גם במאמרו של אל"מ יהודה וגמן במדור זה, שכותרתו הקולעת, "חולשת הדעת וחולשה מבצעית", היטיבה כנראה לשקף הלך רוחו של צה"ל למול קשייו הצפויים.
גם הראיון שהעניק מפקד פיקוד הדרום, האלוף אליעזר טולדנו, מותיר רושם קשה ואפילו מביך. בתשובות שבלוניות וחסרות משמעות חזר ואמר ש"ישראל חזקה", אך אינו יודע מדוע מבצע שומר החומות הסתיים ב"תיקו חמוץ". לישראל החזקה היו צריכות להיות תוצאות טובות יותר בהרבה.
טולדנו שבע נחת מכך שפיקוד הדרום ואוגדת עזה הגנו יפה בשומר החומות, אבל תפארתו של צה"ל איננה בהגנה בלבד, מה גם שאת פן ההתקפה ביצעו לרוב חיל האוויר והמטכ"ל (וגם בכך ההישגים היו מוגבלים, למרבה הצער). במבצע, על אף הישגים מסוימים, לא מנע צה"ל, בסופו של דבר, את שיגור 4,360 הרקטות ובהן על ירושלים ואזור תל אביב. גם אפקט ה"דאחייה" (הפלת מבנים רבי־קומות) לא צלח הפעם בשל טעות בפגיעה במערכת סוכנות ידיעות אמריקנית.
טעויות יכולות לקרות במלחמה, כפי שאמר האלוף טולדנו, ונכון שיש למלחמה גם מחיר וקורבנות. אך האם למשל הטעות והמחיר בנפילתו של הלוחם בראל חדריה שמואלי היו מחויבים, לו צה"ל היה פועל בנחישות לרסן ולהרחיק את מתפרעי חמאס מגבול הרצועה? צה"ל חייב בכל עימות ברצועה לצאת וידו על העליונה בצורה ברורה. ואני יודע ומאמין בכושרו להרתיע ולמצוא פתרונות נכונים למול חמאס. דברי האלוף טולדנו הנשנים על "הצורך לאזן" בין האזרחים תושבי הרצועה וחמאס, מערערים את ביצועיו של צה"ל.
דברי שני האלופים, כמשל, הם רק סימפטום מדאיג אחד למה שמתרחש בצה"ל בשנים האחרונות. אתמקד באחד מהם בלבד, והוא - פתיחת תפקידי לחימה לנשים. שילובן כתומכות לחימה וכוח עזר, שסיכונו מועט, הינו מבורך, אבל לא בלחימה עצמה. המקצוע הצבאי הוא מטבע הדברים מקצוע גברי, כך היה ויהיה מאז ומעולם. אין סיבה לצה"ל להיענות לדרישות פמיניסטיות, ויהיו המוצלחות והמוכשרות שיהיו. ייעודו של צה"ל הוא להבטיח ולהגן בכל מאודו על ביטחון המדינה ואזרחיה.
צה"ל אינו ארגון לטיפוח שוויון מגדרי וחברתי, ולא חייב להיענות לטרנד הפוליטיקלי קורקט. קשה לדמיין שגדוד שריון של נשים טנקיסטיות היה הודף במלחמת יום הכיפורים את נחשולי הטנקים הסוריים בעמק הבכא ברמת הגולן, כפי שעשה גדודו של אביגדור קהלני, שזכה על כך ל"אות הגבורה". אין זה פלא, אפוא, שהוא עצמו יצא נגד שילובן של נשים כטנקיסטיות, וראוי לשומעו.
ובכלל, צריך שלצה"ל יהיו האומץ והעוז לעמוד ולהדוף את רוח הרפיסות שמאתגרת אותו מעברים שונים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו