יש להניח שבקריית ארבע חיות משפחות שלא מבינות איך אפשר לגדל ילדים בחברון. הבחירה שלהן לגור במועצה המקומית ולא בעיר האבות נבעה מהחשש הזה, שלא לומר מהפחד, שיקרה משהו לילדיהן.
יש משפחות בגוש עציון שלא מבינות איך אפשר לגדל ילדים בקריית ארבע. הקרבה לכל כך הרבה ערבים עוינים, בחברון עצמה ובכפרים הסמוכים, היתה מדירה שינה מעיניהן ולא נותנת להן רגע של שלווה, של תחושת ביטחון.
יש משפחות במעלה אדומים שבאמת מאוד מכבדות את הבחירה של תושבי גוש עציון לגור איפה שהם בחרו, אבל בחיים לא ישקלו אפילו לגור שם. הסמיכות לצומת גוש עציון, מוקד לפיגועים כה רבים, היתה מוציאה אותן מדעתן. אני בטוחה שיש כמה שבסתר ליבן חושבות שאולי זה לא אחראי שילדים עומדים בצומת הזה בדרך אל בית הספר או ממנו.
יש תושבים בשדרות שפשוט לא מצליחים להבין איך אפשר לגדל ילדים בשטחים. רק המחשבה לעבור מחסום בדרך לעבודה או ללימודים מעבירה בהם חלחלה ופחד. המגורים בסמיכות כה רבה לפלשתינים כה רבים - בלתי נתפסת בעיניהם.
יש תושבים בניו ג'רזי שאומרים כלפי חוץ שמזל שיש מדינת ישראל ויהודים שחיים בה, אבל בלב פנימה הם פשוט לא מבינים איך אנשים כמוהם, חלקם אפילו מכרים שלהם ש"עשו עלייה", גרים במזרח התיכון הבוער. איך הם ישנים בלילה כשבכל רגע יכול מחבל לדקור אותם או את הילדים שלהם. שלא לדבר על הסיכון המיידי והתמידי שהבית שלהם יחטוף פגיעה ישירה של טיל מעזה. איזה חוסר אחריות.
יש תושבים בשדרות שזה נראה להם הזוי לחלוטין לגדל ילדים בניו ג'רזי. בשביל מה הקמנו מדינה אם לא כדי להגן על עצמנו? איך אפשר לחיות בפחד הזה שבכל רגע האנטישמיות יכולה להרים ראש, כמו ברומא, כמו בפריז, כמו באמריקה, ואיזה פסיכופת שראה משהו בטיק טוק יתחיל לירות בתוך בית כנסת?
במעלה אדומים מכבדים מאוד את אנשי שדרות, על העמידה שלהם מול הטילים בעזה. להם, לעומת זאת, יש משימה אחרת: הציונות שלהם היא כזאת ששומרת על ישראל, על כל ישראל, בחיי עיר נורמלית, המטשטשת את הקו הירוק הארכאי.
לתושבי גוש עציון יש גאוות יחידה. הם גרים במקום מסוכן קצת, זה נכון, אבל החיים שם נורמליים, וטובים, והם מגשימים את החלום שלהם: לשוב אל ארץ ישראל וליישב אותה. נכון, היא נקנית בייסורים, אבל הם יעשו הכל בשביל שהייסורים יתמעטו והשמחות ירבו.
אנשי קריית ארבע הגיבורים מוכנים להקריב הרבה כדי שהאזור כולו, וחברון בפרט, יישארו בידיים יהודיות. בעיני רבים מהם, המפעל הציוני כולו מושתת על שיבה לארץ אבותינו, ובכללה, כמובן, לעיר האבות. מה זה שווה אחרת? מה, באנו מניו ג'רזי בשביל לגור ברעננה?
אנשי חברון יודעים שבלי חברון אין רעננה.
ויש מו"ל של עיתון שאומר שזה חוסר אחריות לגדל ילדים בחברון. אולי יש צדק בדבריו, אבל זה צדק רגעי, נקודתי, אנוכי. צודקים אנשי חברון שאומרים שזה חוסר אחריות לא לגדל ילדים בחברון. וזהו צדק לדורות. אחריות לדורות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו