"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מיצ"ב - דווקא עכשיו?

גם בעתות שגרה מבחני המיצ"ב יוצרים לחץ לייצר הישגים במחיר של למידה רדודה, קל וחומר – בימים של חזרה ללימודים אחרי הסגרים והריחוק החברתי • בימים אלה, עדיף להתמקד יותר בהקשבה ובחינוך, ופחות במדדים

,עודכן
0השמעה
תלמידי יסודי בשיעור, יוני השנה. "זה לא הזמן למדידה", צילום: יהושע יוסף

החזרה ללמידה רציפה בבתי הספר, לאחר תקופה של סגרים וריחוק חברתי כפוי, מצאה את התלמידות והתלמידים שלנו בתוך גל של מצוקות רגשיות, שיצרו אתגר חינוכי משמעותי ומציאות שדרשה חזרה הדרגתית ומורכבת ללמידה ולהסתגלות מחודשת לקשרים חברתיים. אנשי החינוך כולם - שזכו להוקרה הראויה להם בשבוע שעבר במסגרת גל הברכות ל"יום המורה" - ניצבים בגבורה מול הגל הסוער הזה: מנסים לאחות את השברים, אמיצים, מסורים (כמעט במסירות נפש), ומנסים כל העת להכיל את המצב ולהתאים את עצמם, על ידי יצירת שגרת למידה לצד פעילות שתזמן שיח רגשי וחיבורים.

נוסף על מבול הברכות לרגל "יום המורה", התקבל עוד מייל שגרתי המבקש להיערך לקראת מבחני המיצ"ב של משרד החינוך (מיצ"ב - מדדי יעילות וצמיחה בית־ספרית). כאילו מישהו במשרד החינוך חושב שאין מספיק עומס, שרמת הלחץ של אנשי החינוך והתלמידים לא מספיק גבוהה.

רבות נכתב ונאמר על אודות ההשפעות הקשות שהמבחנים הללו גורמים להן, בין השאר בשל ההתייחסות הציבורית אליהם ככלי שיפוטי לאיכות בתי הספר ואנשי החינוך העובדים בהם. נוצר לחץ, לחץ שמתחיל בקרב עובדי המערכת החינוכית - שחשים חובה לייצר ולהראות הישגים, וממשיך ומחלחל אל התלמידים - שחשים שמעבר למבדקים ולמבחנים היומיומיים הם נבדקים כעת במדד נוסף. התוצאה: למידה רדודה, מלחיצה ולא אפקטיבית, כזו שתישכח במהרה.

על כן, כאשר מחברים את הרצון לקיים את מבחני המיצ"ב לתקופה המאתגרת במיוחד שבה אנו נמצאים, ניתן לומר בפשטות ובקול ברור: זה לא הזמן למבחן ולמדידה. כולנו עומדים כרגע למבחן הרבה יותר חשוב - מבחן חינוכי־חברתי, מבחן הנוגע לחוסן הנפשי והחברתי שלנו, תוך כדי גלי הקורונה הבאים והולכים והמותירים בנו את חותמם. כדי לעמוד במבחן החשוב הזה, אנו צריכים שאנשי החינוך שלנו יהיו פנויים לקיים שיח רגשי, ללמד באופן עמוק וללא הלחץ להראות הישגים מהירים. אנו זקוקים לאנשי חינוך שפנויים להכיל את הילדים, ובמקרים רבים אף לעשות עבודה חינוכית עם המשפחה כולה.

מקצוע החינוך הוא אחד המאתגרים ביותר, אך גם המתגמלים ביותר את מי שבוחר לעסוק בו. מהיכרות עמוקה אעיד שיש בשטח מנהלות ומנהלים, מחנכות ומחנכים מעולים בבתי הספר, שכל מה שהם רוצים זה לעשות את העבודה החינוכית. על המערכת להגדיר את גבולות הגזרה ולתת להם לפעול בדרך נכונה ומותאמת לקהילה שבה הם פועלים. הם יעשו זאת באופן ערכי, מקצועי, חינוכי, מאתגר ועמוק וברמה גבוהה. בואו נאפשר לאנשי החינוך לעשות זאת. בואו נמדוד פחות ונחנך יותר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

ארז אמבר

הכותב הוא מנהל אגף החינוך בעיר אריאל, עמית במכון "מנדל" למנהיגות חינוכית, לשעבר מנהל תיכון "רעות" ופנימיית "בויאר" בירושלים

כדאילהכיר