כשהתחושה היא שחולי סרטן על הכוונת

הנוהל חסר התקדים של מנכ"ל משרד הבריאות, המאפשר לקופת החולים הכללית לתת לחולי סרטן הריאה והעור מינון תרופתי מופחת מזה הקבוע באישור החוקי והרשמי של התרופות בישראל - משמעותו הפקרת החולים לגורלם.

ראוי לתהות ולשאול: האם דילול חולים הפך לחלק ממדיניות סדורה? ההחלטה המקוממת מצטרפת לסדרת החלטות תמוהות מבית מדרשו של מנכ"ל משרד הבריאות, שבראשן ההחלטה לא לצרף אונקולוג לוועדת הסל. ההחלטה לוותר על רופא אונקולוג שיישב בוועדה וימליץ על תרופות מצילות חיים או משפרות איכות חיים לחולים, פוגעת ב־32 אלף חולים חדשים שמטופלים בטיפולים אונקולוגיים.

נכון ויפה עשה שר הבריאות ניצן הורוביץ כשצירף פסיכולוג לוועדת הסל. הוא יוכל לשאול את איש המקצוע איזה מקום תופסים התמיכה הפסיכולוגית, העידוד והתקווה בתהליכי ההתמודדות עם המחלה הקשה וריפוייה. עם זאת, ההחלטה לצרף פסיכולוג רק מגבירה עוד יותר את חוסר הנוחות הנובע מההחלטה להדיר נוכחות אונקולוג בוועדה, משום שהרפואה והמדע המתקדמים עוזרים למפות גנטיקה וסוגים שונים של סרטן.

ארגוני מתנדבים בכל רחבי הארץ יוצאים מגדרם כדי לעזור לחולים להילחם על חייהם. מדובר באלפי אנשים טובים, שתורמים ברוחב לב מזמנם הפנוי המועט, מכספם וממרצם, וממשיכים לעזור בכל מצב ומכל הלב. יום אחרי יום הם מגיעים לבתים של החולים כדי לחזק ולרומם את רוחם. תעצומות נפש אדירות נדרשות בשביל להילחם בסרטן בכל דקה ודקה ומדי יום ביומו לאורך חודשים ארוכים. כמה קל לוותר ולהיגרר למחוזות הייאוש, הקורבנוּת והאובדנוּת, במקום להיאבק. אך כאשר הגורמים הרפואיים הרשמיים במדינת ישראל ממהרים להרים דגל לבן, ומקבלים החלטות המנוגדות לתפיסה שלפיה הזכות לחיים היא ערך עליון - מדוע שהרופאים והאחיות ייאבקו על חיי המטופלים?

יש לשפר את מערכת הביורוקרטיה המטרטרת והמטלטלת של קופות החולים, כדי לקבל טיפול רפואי ראוי. נראה כאילו לא רוצים לטפל באדם הנזקק לכך, וזה מדכא מאוד. המשמעות הקשה היא שיש חולים שפשוט מרימים ידיים מרוב ייאוש ודוחים טיפולים וביקורות רופאים, דבר שעלול לעלות להם בחייהם. הרי לא מדובר פה בתקציב נוסף, אלא בשידוד המערכות, הבאת יועצים ארגוניים וחידוש המודעות בשירות הציבורי לחולים שנאבקים על חייהם, ולמטופלים שמאוימים ומבוהלים מהמוות ורק מחכים ליחס שייתן להם מזור.

אני חושש מהתובנות ומהמסקנות שאליהן עלולים להגיע חולי הסרטן לנוכח אותם מהלכים מדאיגים. החולים נתלים בכל שביב אור ותקווה שמרמזים על שיפור מכל עלייה בספירות או איזון במדדים, ועתה בא משרד הבריאות, מכמת את עלות תרופותיהם ומקמט את חייהם.

היכן ראש הממשלה נפתלי בנט, ומדוע קולו אינו נשמע? נראה שהקורונה טרללה ובלבלה את סדר היום הציבורי. הטיפול במגיפה אילץ את המדינה להשקיע כספים רבים, גם על חשבון חולי הסרטן. לשמחתנו, המגיפה הזו נמצאת בנסיגה, אך בניגוד אליה - המחלות המסורתיות אינן משדרות סימני נסיגה.