אחת הבשורות שהציגו ראשי קואליציית השינוי בתקציב המדינה החדש, היתה עדיפות לתחבורה הציבורית על פני הרכב הפרטי. הקפיצה בעומס בכבישים ב־30 אחוז, לפי נתוני ווייז, מאז החזרה מהסגר האחרון - מחייבת שינוי דרמטי בסדרי העדיפויות. שרי האוצר והתחבורה מצהירים כי ישקיעו בתחבורה ציבורית ויביאו למהפך בהעדפות הנסיעה היומיות של הישראלים. לשם כך יטילו אגרת גודש, ישקיעו בנתיבי תחבורה ציבורית ויזרזו תשתיות רכבת קלה וכבדה.
אלא שהסכנה הגדולה ביותר לתוכניות המקרו היא המציאות עצמה. בשנים שלפני הקורונה הגיעו הנסיעות בתחבורה ציבורית לכמיליארד בשנה, כאשר קרוב ל־90 אחוז מהן הן נסיעות באוטובוסים. נעים יותר לדבר על הרכבת, בעלת הדימוי הנוח והמהיר, אבל היא מינורית לעומת המציאות של התחבורה הציבורית בישראל - האוטובוסים, המסיעים בעיקר צעירים, קשישים ודלי אמצעים. ומהי התשתית החשובה ביותר לתחבורה ציבורית זו? הנהגים.
מצב נהגי האוטובוסים בישראל רע מאוד. הפרטת קווי האוטובוסים הכניסה לענף 14 חברות חדשות, לצד אגד ודן. יש למהלך יתרונות, אבל בשטח ניכרים בעיקר חסרונות. נהגי האוטובוסים הפכו לעובדי קבלן. הם עוברים מחברה לחברה בעל כורחם, תלויים בחסדי מכרזים. הם משתכרים רחוק מאוד מהשכר הממוצע במגזר הציבורי (55 שקל לשעה), ואין שום משמעות לוותק שלהם. נהג ותיק ומנוסה, שנוהג על קווי תחבורה ציבורית כ־20 שנה, עובד לרוב בתנאים זהים לאלה של נהג שרק נכנס זה עתה לעבודה.
הנהגים בישראל גם חשופים לאלימות קשה, במספרים מבהילים. בשנה החולפת נרשמו אלפי תקיפות ועימותים. כ־700 מקרים חייבו אשפוז של נהגי אוטובוס שהותקפו - מדובר בקפיצה של 20 אחוז במספר הפגיעות. נהגי האוטובוסים לא זוכים להגנה מיוחדת כפי שזוכים לה "עובדי ציבור" בחקיקה, כי הם אינם מוגדרים כאלה בחוק. אף על פי שהם התחבורה הציבורית בישראל, הלכה למעשה.
לאור כל הנתונים הללו, לא יפתיע אותנו גם הנתון הבא: בישראל חסרים 4,000 נהגי אוטובוס. שיעור העזיבה בחברות השונות מגיע ל־15 אחוז בשנה. את זה אנחנו מרגישים: ביטול נסיעות, צפיפות בקווים, איחורים וחוסר מקצועיות הם עניין שבשגרה לצרכני התחבורה הציבורית בישראל.
השבר העמוק הביא את איגוד נהגי האוטובוס ב"כוח לעובדים" להכריז על סכסוך עבודה. קווי אוטובוסים בערים רבות יושבתו בשבועות הקרובים, והנהגים מקווים שחומרת המשבר תובהר לאזרחי ישראל, והפעם ברצינות.
לדבר על תחבורה חכמה זה חשוב בהחלט. לנאום על עדיפות לתחבורה ציבורית ולגזור סרטים של תחנות רכבת - זה ממש נפלא. אבל כל אלו לא יקדמו את התחבורה הציבורית בישראל אפילו במילימטר, אם לא תהיה השקעה מיידית בהגנה ובתנאי הוותק והשכר של מנהיגי התחבורה הציבורית: הנהגים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו