בקמפוסים רבים בארה"ב גוברים הקולות המשמיצים את ישראל כמדינת אפרטהייד. עמדה זו מובילה להטרדות כלפי יותר ויותר סטודנטים יהודים, ואף שמנהלי המכללות יכולים לנקוט צעדים שעשויים לצמצם את המתקפות, רק שינוי הנרטיב הנוגע ליחסה של ישראל כלפי אזרחיה הערבים יוכל להחליש את העוינות הזו.
מצבם של הערבים אזרחי ישראל השתפר דרמטית בעשור האחרון, אולם הבעיה נובעת מהיעדר ייצוג מתמשך של השיפור הזה בתקשורת. כלי תקשורת מרכזיים - במיוחד ה"ניו יורק טיימס" וה"וושינגטון פוסט" - לא מדווחים על השינויים לטובה, וכאשר ח"כ איימן עודה מדבר בעולם, הוא מזכיר רק את החסרונות. הרטוריקה האנטי־ערבית שאפיינה את מסע הבחירות של נתניהו רק הוסיפה לאימוץ ההשקפה של דיכוי המגזר הערבי.
בניגוד למסריו, בפועל הנהיג נתניהו מדיניות אגרסיבית של אפליה מתקנת. בדומה לצעדיו של הנשיא ניקסון, הסתירה לכאורה בין ההצהרות לבין המדיניות נבעה ממגוון סיבות: הראשונה - ציונים רוויזיוניסטים מסורתיים, וביניהם נפתלי בנט, התייחסו ברצינות לעמדה הגורסת שהציונות צריכה לספק הזדמנות שווה לאזרחים ערבים; שנית - כדי שישראל תגשים את ייעודה כמדינת היי־טק מובילה, עליה לחפש כישרונות גם בקרב האוכלוסייה הערבית; ושלישית - בהתחשב בכך שהערבים מייצגים כרבע מאוכלוסיית המדינה, עלות העוני של מגזר זה תטיל נטל בלתי מתקבל על הדעת על מערכת הרווחה.
השיפור ניכר בכל תחומי החיים: בהזדמנויות התעסוקתיות, בתשתיות טובות יותר ובעלייה ברמות ההשכלה, בעיקר בתחומי ההיי־טק והרפואה. המגמה החיובית התבררה כ"בעייתית" עבור הרשימה הערבית המאוחדת (רע"מ). מצד אחד, חבריה עזרו לנווט רבות מהרפורמות הללו בכנסת. מאידך, המפלגה עדיין הכילה גורמים שהאמינו מאוד בסולידריות עם הפלשתינים. הדבר גרם למחלוקת פוליטית, שבעקבותיה פרשה רע"מ מהרשימה המשותפת.
רע"מ הבהירה כי היא מתמקדת בשיפור מצבם של ערביי ישראל, ואף תצטרף לממשלה בראשות הליכוד כדי להגשים את מטרתה. למרות ההשמצות הניכרות, רע"מ קיבלה 75% ממספר הקולות שקיבלה הרשימה המשותפת, נכנסה לכנסת והפכה לחלק מהקואליציה. לדברי מנכ"ל הקרן החדשה לישראל, דניאל סוקאץ', "לראשונה מפלגה פלשתינית־ישראלית עצמאית תשב בממשלה. נציגים פלשתינים לא יהיו עוד רק שותפים סמליים, אלא מתווכים בעלי עוצמה".
רע"מ זכתה כמעט מייד בהתחייבויות ליישום המדיניות שלה, ואין מדובר בוויתור למפלגה הערבית אלא בחלק ממדיניות אסטרטגית - "צמצום הסכסוך" - שעליה הוצהר לראשונה במצעה של מפלגת תקווה חדשה. בין היתר נכתב כי "ניתן ליישם צעדי מדיניות ל'צמצום' הסכסוך הישראלי־פלשתיני, וזאת מבלי להתפשר על הביטחון. אלו צעדים שמשרתים את האינטרס הישראלי הן ברמה הביטחונית והן ברמה ההומנית: שיפור תנאי מעברי הגבול לפועלים באמצעות טכנולוגיות חדשות, ייעול מערך התעסוקה הפלשתינית בישראל, הסדרת משק החשמל והאנרגיה, ייעול היבוא והיצוא הפלשתיניים ועוד".
הממשלה החדשה לא התקשתה לאמץ עקרונות אלה, שכן רה"מ בנט ניצב זה מכבר בחזית המאמץ לשיפור מצב החינוך והתעסוקה במגזר הערבי. אפילו לאומנים פלשתינים מאמינים כעת, כי הממשלה החדשה נחושה ומחויבת ליישם מדיניות שתשפר את חייהם של הפלשתינים החיים בגדה המערבית.
אולם הניסיון לפתור את הסכסוך בשכונת שייח' ג'ראח שבמזרח ירושלים הוא דוגמה לכך שיש מקרים שהם עדיין עומדים בסירובם. משפחות פלשתיניות שהסכימו לפשרה חזרו בהן בעקבות לחץ עז מצד חמאס וארגונים לאומניים אחרים, ובמקרה זה לפחות, "צמצום הסכסוך" כשל.
מול הדמוניזציה של יחס המדינה לערבים, יש להדגיש את ההתקדמות המובהקת. אף שעדיין יש אי-שוויון, עלינו להבליט את השיפור כחלק מהותי מהתגובה שלנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו