אחרי מסיבות העיתונאים וההצהרות החגיגיות על ההישג הכביר של אישור התקציב (אגב, עניין כה שגרתי ופעוט שנופח מעבר לכל פרופורציה), ואחרי שהבטיחו ראש הממשלה ושריו הבכירים כי כעת הגיע הזמן להתחיל לעבוד - הגיעה אתמול ישיבת הממשלה והעניקה תזכורת על טיבן של הבטחות בממשלה הנוכחית. מבין 12 חברי ועדת השרים לחקיקה, הוועדה הקובעת כיצד תצביע הקואליציה בכנסת, לפחות שבעה - כלומר רוב - באים ממפלגות המוגדרות ימניות: היו"ר גדעון סער, זאב אלקין, יועז הנדל ויפעת שאשא ביטון מתקווה חדשה, מתן כהנא ואיילת שקד מימינה, ואביגדור ליברמן מישראל ביתנו. אליהם אפשר לצרף במקרה הזה גם את פנינה תמנו־שטה מכחול לבן, שתומכת בהתיישבות הצעירה, ואולי אפילו את מירב כהן מאותה מפלגה. כל אלה היו אמורים בקלילות לאשר את הצעת החוק להסדרת ההתיישבות הצעירה ביהודה ושומרון, נושא שעליו התחייבו לא רק כל השרים ברשימת הרוב בוועדת השרים - אלא גם ראש הממשלה עצמו, שאמר כי ממשלה בראשותו תאשר את הסדרת ההתיישבות הצעירה בישיבת הממשלה הראשונה שינהל.
זה כמובן לא קרה. לא בישיבת הממשלה הראשונה ולא באלה שבאו אחריה. אתמול, למרות הרוב הברור, בחרו השרים למסמס את ההצעה ולא לאשרה. ביום רביעי, כאשר יצביעו חברי האופוזיציה בעד ההתיישבות הצעירה, חברי הקואליציה - כולל החלק הימני שלה - יתנגדו. לא בהיעדר רוב, בהיעדר רצון. היעדר רצון להסתבך עם החלקים בשמאל ובעיקר עם רע"מ, שעל פיה יישק דבר.
במסיבות עיתונאים: הממשלה עובדת למען האזרחים, מניעה את המדינה קדימה, ומחלצת את ישראל מקיפאון פוליטי ממושך. במציאות: מעט שונה, שלא לומר הפוך. המשבר הפוליטי רק התעצם עם ממשלת שיתוק שמעולם לא היתה כדוגמתה, ועם מרכיבים קיצוניים שאותם צריך לרצות בכל צעד ושעל.
משרדי הממשלה קיבלו את התקציב שבאמצעותו יוכלו לגבש תוכניות ולהגשים את חזון השר הממונה.
אולם רבים מהם ייאלצו להסתפק בתקציב "רזה" בעקבות הקיצוצים והעובדה שלא מעט מהם יצטרכו לשים בצד סכומים לא מבוטלים של כספים "צבועים" עבור מטרות פוליטיות שהוכתבו מלמעלה, ובעיקר כמובן סכומי עתק למגזר הערבי כפי שהוגדר בהסכם הקואליציוני עם רע"מ.
לא רק פערים אידיאולוגים קיצוניים יקשו על הגשמת יעדי הממשלה, אלא גם רוב דחוק ובלתי יציב.
ברגע שתתחיל התכתשות בין הצדדים, כאשר מימין או משמאל יחליטו באופן חד־צדדי לתמוך בהצעת חוק פרטית בניגוד למשמעת הקואליציונית, עשויים להתפתח מלחמת חקיקה ואובדן שליטה, כשכל צד מושך לכיוון שלו בלי לוותר, כפי שעשה עד כה כשהתקציב עמד על הפרק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו