שני הניצחונות של השמאל

מאז הקמתה של הממשלה הנוכחית, מתקבל הרושם כי היא זוכה לאיתרוג ולתמיכה בקרב רבים מכלי התקשורת. אמנם כבר אפשר למצוא ביקורת בעיתונים ובאולפני הטלוויזיה על תפקוד רה"מ ושריו, אולם נדמה כי לפעמים היא באה כדי לצאת ידי חובה. נוסף על כך, מפלגות ופוליטיקאים משמאל משדרים לציבור כי מבחינתם אין כל חשש ליציבות הקואליציה. מתוך אלו עולה השאלה מהי הסיבה לכך שהשמאל מושקע עד צוואר בקיומה של הקואליציה הנוכחית?

ראשית, בעשור האחרון חלחלה בימין ההבנה שעוצמתה המופרזת של מערכת המשפט היא סוגיה אסטרטגית. לשיטתם, מאחורי מושגים מופשטים דוגמת "זכויות אדם", "סבירות", "מידתיות" ו"תכליתיות", מסתתרת הפיכה שיפוטית שגזלה חלק ניכר מסמכויותיהן הלגיטימיות של הכנסת והממשלה והעבירה אותן לידי מוקדי כוח שאינם נבחרים. מהטיפול במסתננים בלתי חוקיים, דרך המאבק על אכיפת חוקי תכנון ובנייה ביו"ש, בנגב ובגליל, עבור בהוראות הפתיחה באש ועד התמודדות בבחירות של ח"כים תומכי טרור - שורה ארוכה של פסקי דין וחוות דעת משפטיות הבהירה לימין כי בלא רפורמה להחזרת האיזון שבין הרשויות, אין לממשלות הימין סיכוי לקדם בהצלחה מדיניות המחנה.

בתהליך ארוך שנים הפכה הדרישה להחזרת האיזון שבין הרשויות לאחת מסוגיות הדגל של הימין. למעשה, מי שבנו את הקריירה הפוליטית שלהם סביב הדרישה למהפכת־נגד להפיכה השיפוטית היו לא אחרים מנפתלי בנט ובעיקר איילת שקד, שאף התמודדו בבחירות עם הסיסמה "שקד תנצח על בג"ץ, בנט ינצח את חמאס".

כעת הדברים מתבהרים. אם הימין סימן לעצמו כיעד אסטרטגי את צמצום כוחה של מערכת המשפט, הרי היעד האסטרטגי של השמאל הפוך ב־180 מעלות: שימור, ביצור ואף הרחבת עוצמתם של המשפטנים.

שני הישגים אסטרטגיים יכול השמאל לרשום לזכותו בקואליציה הנוכחית: הראשון הוא ריסוק הרוב הימני והוצאת האוויר ממפרשי המאבק לריסון מערכת המשפט. לא רק שהרוב הימני רוסק, אלא שמנהיגי המאבק הימני לריסון המשפטנים - שקד ובנט - הם אלו שריסקו את תקוות הימין להחזרת האיזון שבין הרשויות.

השני הוא ביצור ואף הרחבת עוצמתה של מערכת המשפט ביחס לנבחרי הציבור. הצעד הראשון שביצעה הממשלה הנוכחית היה מינויו של עמית איסמן, מועמד המערכת, לתפקיד פרקליט המדינה. בקדנציה הקרובה ימונו יועץ משפטי לממשלה, שישה שופטים לביהמ"ש העליון ועשרות בכירים נוספים. חשובה אף יותר מבחינת השמאל היא הצעת החוק שמקדם שר המשפטים גדעון סער, שלפיה ייאסר על אדם שהוגש נגדו כתב אישום להרכיב ממשלה. חוק שיגביר עוד יותר את האימה שמטילים המשפטנים על נבחרי הציבור.

הדיל הפוליטי בבסיס הקואליציה הנוכחית פשוט: בנט ושקד קיבלו את מה שחשוב להם - כבוד, שררה ובעיקר שנתיים ליו"ר ימינה כרה"מ. בתמורה ויתרו השניים על סוגיית הדגל שבשמה בנו את הקריירה הפוליטית שלהם: המאבק במערכת המשפט. השמאל מצידו העניק שנתיים בראשות הממשלה למפלגה עם שישה מנדטים בלבד, אך יכול לרשום לעצמו הישג אסטרטגי בדמות ריסוק המאבק הימני נגד מערכת המשפט, ביצור עוצמתה, וככל הנראה הגברת כוחה ביחס למערכת הפוליטית.