גיבורים חדשים לרגע, בכל רגע

לפני 50 שנה, בעידן טלוויזיוני אחר, כתב אפרים קישון מערכון שבו תיאר את התהילה שזכה לה כשהגיח, לשניות ספורות, אל מסך הטלוויזיה. קישון, שעשה דבר אחד או שניים בציבוריות התרבותית הישראלית הרבה לפני שהפכה קופסת הטלוויזיה למוצר צריכה בסיסי, השתאה נוכח יכולתה להפוך אדם למפורסם רק מתוקף הופעתו בה. פלא היה בעיניו כיצד בכל תחום אחר נדרש אדם לעשייה לא מבוטלת על מנת לקנות לעצמו שם, אבל יש בכוחה של ההופעה הטלוויזיונית לגאול אותו מאלמוניותו המתמשכת ולהפוך אותו, במחי צילום אחד, מזחל אנונימי לפרפר יפה־כנפיים.

את האלכימיה המסתורית של הטלוויזיה היטיבה לתאר, שנים אחר כך, גם "סיינפלד", ששבה אל חיינו לאחרונה באדיבות נטפליקס. כזכור, התהדרה הקומדיה הלוהטת של שנות ה־90 בהיותה "סדרה על כלום". התעקשותם העקרונית של יוצריה להעניק מקום של כבוד לזוטות המרכיבות את חיינו נתפסה אז כחתרנית. בעונתה הרביעית, קרצו גיבוריה ג'רי וג'ורג' לצופים, ותהו אם יכולים היו חייהם הטריוויאליים לשמש חומר גלם לסדרה בטלוויזיה. בבואם להציע את מרכולתם לרשת טלוויזיה גדולה, תהה מנהלה: "למה שמישהו ירצה לצפות בזה?!" - "כי זה ישודר בטלוויזיה", פסק ג'ורג', ולא לגמרי טעה. הבדיחה הצחיקה אותנו אז. לא שיערנו שבסוף היא תהיה על חשבוננו.

ניתן היה לצפות כי בתקופתנו הנוכחית, שבה תיעוד עצמי היה למשלח יד מרכזי ומסכי מחשב וסלולרי הפכו לזירות תקשורתיות פופולריות, תאבד הנוכחות הטלוויזיונית מכוח הקסם שלה. סקירת המתרחש על הצג הביתי תבהיר כי הידיעות על מותו היו מוקדמות בהחלט. הרשת רק משמשת פרוזדור לטרקלין הטלוויזיוני, וכולם נדחקים אל המסך בניסיון נואש להאריך את 15 דקות ההדר המובטחות. לאורכו ולרוחבו של לוח השידורים משובצות תוכניות המשמשות פס ייצור של גיבורים לרגע. אם פעם שימשה הטלוויזיה אמצעי להציג בו מעש בעל ערך ומשמעות, הרי שהיום ההופעה עצמה היא המפעל המרכזי.

להתגולל על מיזמים כמו "הזמר במסכה" או "סיפורים מהכורסא", המספקים לידוענים הזדמנות נוספת לאוורר מול מצלמה את צקלונם הדל, זה קל, קל מדי. מעניין הרבה יותר לבחון את התהליך שבו אימצו גם פוליטיקאים את הטלוויזיה אל חיקם, והפכו אותה לכלי מעצב מציאות. חברי הממשלה הנוכחית אינם הראשונים לעשות שימוש במסך הטלוויזיה כאמצעי לצרוב בתודעת הצופים הישג ממשלתי כזה או אחר, שכן מאז לידת התקשורת המודרנית, משול אירוע היסטורי שלא תועד במצלמה לעץ הנופל ביער באין שומע.

בכל זאת, נדמה כי בזמן האחרון אין עוד צורך בקיומו של האירוע עצמו. ללא יכולת להצביע על הישג ממשי אחד, מתרוצצים עסקנים מאולפן לאולפן, תובעים את תשומת ליבנו ומניחים כי עצם הופעתם בו תעניק להם נפח וממשות. מהדורות החדשות הפכו לתוכניות הריאליטי של הפוליטיקאים, הנאבקים בהן על הישרדותם במטבח הפוליטי המנצח. אין זה מקרי שבביקורו ברוסיה התעלם ראש הממשלה מנוכחותו של הנשיא פוטין, והתעניין הרבה יותר בנוכחותה במקום של התקשורת הישראלית. גם הוא, כמו כולנו, פשוט נורא רוצה להיות בטלוויזיה.