המסיק כהזדמנות

מכירים את נבואות הנחמה של נביאי המקרא? לצד נבואות החורבן בשל השחתת החברה והפגיעה בחלשים שבה, הם הפליגו על כנפי החזון האוטופי. וגר זאב עם כבש. ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים מארץ מצרים. ונשאתי אתכם על כנפי נשרים. הנביאים השקיעו במאמץ לדמיין ולתאר עתיד טוב יותר, שיביא חיבור, סולידריות, צדק ושלום.

בשבועות האחרונים אני חושב על הנבואות הללו שוב, כשאני מגיע למסיק הזיתים של "רבנים לזכויות אדם", בשומרון. בשנים האחרונות אנחנו מצליחים להביא איתנו מאות רבות של ישראלים שמתפנים לכמה ימי עבודה וסולידריות, לצד חקלאים פלשתינים הנמצאים באזורי חיכוך ונתונים תחת איום ומתקפה.

אז מה למסיק הזיתים בשטחים ולנבואות שלום ונחמה? תקופת מסיק הזיתים ביהודה ושומרון הפכה כבר לריטואל. מצד אחד, מתקפות קשות על מוסקים ופגיעה בעצים. מצד שני, טענה על "ניפוח" המקרים והתעלמות מפגיעות מצד הפלשתינים. רוב הציבור הישראלי מתנהג, כפי שהוא מתנהג לכל ידיעה שבאה מעבר להרי החושך: חוסר עניין וחוסר רצון לשמוע, להבין ולנקוט עמדה ופעולה.
זו הרי דרך אנושית בדוקה. כשהעניין נעשה מורכב, אנחנו נוטים להזניח אותו. כי איך אפשר לנקוט עמדה ולייצר פעולה מול המורכבות? למה צריך בכלל להתאמץ, אם הכל כל כך "מסובך"?

התשובה פשוטה: המציאות לעולם מורכבת. החיים מסובכים. ובתוך כל זה, התביעה המוסרית והדתית היא נקיטת עמדה. כאשר אברהם אבינו עומד מול האל הכל יכול, שמבקש להשמיד את סדום ועמורה, הוא לא נכנע ל"מורכבות". הוא מתווכח, באומץ ובעזות מצח מדהימה, וסוחט התחייבות שגם עבור עשרה שלא חטאו לא תושמד סדום כולה. האם הוא לא שמע את זעקת העשוקים בסדום, שעלתה השמימה? האם הוא לא הבין את הבעייתיות בעצירת העונש הקולקטיבי? ודאי שכן. אבל הוא נקט עמדה ויצר פעולה של התנגדות והעמדה בספק, גם מול אלוהים.

הפעולה הקטנה שאנחנו נוקטים היא פעולה של הוספת אור במקום שיש בו גם הרבה חושך. יום מסיק, שבו עובדים שכם אל שכם רבנים ורבות, מתנדבות ומתנדבים, לצד משפחות פלשתיניות שמבקשות להוציא את לחמם מזיתיהם, הוא מרחב של אור גדול. ושל נחמה. והעזה לייצר, ולו לרגע, תמונה של עתיד אחר.

בכל יום כזה יש סיפור מרגש. בחור הישיבה החרדי שמגיע לסייע; צעירים שמנצלים את היום החופשי היחידי שלהם בשבוע כדי להצטרף אלינו; יום עם 150 מתנדבים בחמישה כפרים שונים; מעגל נשים פלשתיניות ויהודיות שנוצר תוך כדי היום; שיחות עם חיילים צעירים; מסרים מחזקים מרבנים בהתנחלויות, ועוד ועוד.

אם יש שתי אופציות: להתחפר ולהסתגר למול האלימות וה"מורכבות", או לנסות ולהוסיף אור ולעשות פעולה משפיעה, גם אם לא פופולרית, ברור לי מה אני בוחר. וברור לי מאיזה אב משותף אני שואב השראה.