זה המנגנון, טמבל

בדיון הציבורי רוחש בימים אלה ויכוח סוער סביב השאלה אם לשלב את השב"כ ואת צה"ל בניסיון למגר את גל האלימות ששוטף את החברה הערבית. הדיון הזה ראוי, ולטעמי לא רק שאין הצדקה לערב גורמי שב"כ בסכסוכים אזרחיים - זה אף בלתי דמוקרטי ומסוכן. אולם לצד הדיון הזה, אי שם במחשכים, בחדרי ישיבות מוגפים, מתנהל הדיון החשוב באמת: כיצד תיראה תוכנית החומש החדשה לחברה הערבית (תוכנית המשך להחלטת ממשלה 922).

לפני שאתייחס לגופה של תוכנית, שתונח היום על שולחן הממשלה, חייבים להדגיש את הנקודה הבאה: בלתי אפשרי לנהל את שני הדיונים הללו כאילו היו שני קווים מקבילים שאינם נפגשים. אין ולא יהיה כל פתרון לבעיית האלימות, אם יתקיים הדיון בזירה הביטחונית במנותק מנושאי חינוך, רווחה, תשתיות, דיור, שלטון מקומי, בריאות, וכן הלאה. לא משנה כמה נשק בלתי חוקי תאספו: כל זמן שיזם צעיר ומבטיח מהחברה הערבית יראה אלף דלתות סגורות בניסיונו לקבל אשראי, ומחוסר ברירה ייאלץ לפנות לשוק האפור - האלימות לעולם כאן כדי להישאר.

ולגופה של תוכנית, שלפי פרסומים מוערכת בכ־30 מיליארד שקלים: האם ראוי לעמוד ולמחוא כפיים לנוכח הסכום המרשים? ובכן, וסליחה שאני משבית כאן שמחה פוליטית קטנה, ממש לא. אם יש משהו שלמדנו בחמש השנים האחרונות, אבל באמת למדנו (די אם נזכיר יותר מ־100 נרצחים השנה), הוא מסתכם בעובדה הבאה: הקצאה תקציבית רחוקה, מאוד, מלפתור בעיות. יודעים מה, אין סיבה לייפות את זה: היא אפילו אחיזת עיניים.

למה? כדאי לשים לב לנתון הבא, נתון של הממשלה עצמה: מתוך 15 מיליארד שקלים שלכאורה הוקצו בתוכנית החומש הקודמת, בפועל הוקצו רק 7.6 מיליארד, ומתוכם הצליחו הרשויות הערביות לנצל 3.6 מיליארד שקלים. ואני רוצה להרחיב את הטיעון ולומר את הדבר הבא: בפועל הגיעו לתושבים עצמם, לאזרחים בקצה, פירורים בלבד.

למה? כי המנגנון מסורבל ומנופח ומסואב. כי הרשויות המקומיות במקרה הטוב מתקשות לבצע, ובמקרה הרע מבצעות באופן קלוקל. כי פערי תרבות, פערי שפה ופערי שיטות עבודה לעולם יעניקו לרשויות יהודיות יתרון ביצועי מובהק ביחס לרשויות ערביות. שימו שקל אחד כאן ושקל אחד כאן, ותראו מייד באיזה צד השקל שלכם מסוגל להביא לשגשוג ולרווחה.

תוכנית החומש של השנים האחרונות לחלוטין לא סבלה מהיעדר תקציבים. אפילו לא מהיעדר רצון טוב. היא סבלה מהיעדר רצון להפשיל שרוולים ולעבוד קשה. מהיעדר אומץ לגעת במוקדים מסואבים שמחייבים התערבות וניהול. ומהיעדר מנגנוני ביצוע אפקטיביים, מנגנוני ביצוע שיודעים להתגבר על חסמים, שיודעים לקדם מכרזי ביצוע, לתכלל ולחבר בין אלפי מנגנוני ביצוע נוספים.

רגע לפני שמתכנסת הממשלה כדי לאשר את תוכנית החומש החדשה, צריך לומר למקבלי ההחלטות את הדבר הבא: כשאתם עוברים על המספרים בסעיפי התקציב, בכל שקל ושקל, תשאלו כיצד בדיוק הוא אמור להגיע ליעדו - לאזרחים עצמם. חמש השנים הבאות בידיים שלכם.

איברהים נסאסרה הוא תושב לקיה, פעיל חברתי, יזם כלכלי־חברתי בחברה הערבית, מייסד ויו"ר קבוצת תמאם בנגב