יום השנה לרצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין שמצוין כיום הוא "יום התבכיינות" שנתית בחוגי הימין. יום נהי משוחזר ובלתי נגמר במסגרתו עולות שנה אחר שנה טענות: "כיצד הודרנו מן ההנצחה"; "כמה קשה לנו לקחת חלק במעשה הזיכרון"; "היו לרבין צדדים נוספים על מעשה אוסלו"; "היה קל לנו להתחבר לדמותו של האיש לו היו בהנצחה גם 'שחרור ירושלים" ולא רק 'לחיצת היד עם ערפאת'". אמירות שאינן קלישאות כלל, ויש מאחוריהן אמיתות שנכונות היו לסוף המילניום הקודם שבו נכתבו לראשונה.
אך מאז, תחת ממשלותיו, היו לימין הזדמנויות רבות לפעול לתיקון תחושות אלו. לא חלילה להפסקת הנצחתו הלאומית של יצחק רבין ולהפסקת העיסוק הקריטי בעובדה המחרידה שנרצח כראש ממשלה בשל דעותיו. אלימות פוליטית הנה תופעה שיש למגר ולנגח בכל דרך אפשרית וראוי לעשות זאת לפחות אחת בשנה בזירות החינוך והתרבות, התקשורת והאקדמיה. אך במקביל ליום שבו החברה הישראלית עוסקת בלוח השנה שלה ברצח פוליטי - יכול היה הימין הישראלי להוביל ליוזמה שלא מאוחר עדיין לקדמה: זיכוי שלל ראשי ממשלות ישראל (ותתפלאו – אין רבים כל כך בפנתיאון) בתוכנית לימודים וביום שנה שיוקדש לזכרם ולציון מורשתם.
מי מתלמידי ישראל בכיתות התיכון – יגידו לי תומכי הימין המבכים על "הנצחת היתר" לשיטתם לה זוכה יצחק רבין - יודעים לספר לי על פועלו ומורשתו של יצחק שמיר? החל מימיו בלח"י; דרך פועלו המזהיר במוסד; דרך הישגיו הבלתי נתפסים כראש ממשלת ישראל? הישגים המבטאים אחד לאחד את יישומה של הציונות. שמיר פעל להעלאת יהודי אתיופיה במסגרת מבצע שלמה לאחר שנחשף לסכנת חייהם במדינתם, והוביל לקליטתם בישראל; שמיר אחראי לעלייה ההמונית מברה"מ אחרי שנלחם כארי למניעת הגירתם לארה"ב ועמד על כך שיגיעו למולדתם על כל המחירים הכרוכים בכך; שמיר שכאיש ארץ ישראל לא הסכים – קונקרטית וסימבולית - לשום צעד שימסגר ולו שעל אחד של מולדתו ככזה שניתן יהיה רק לחשוד בו כבלתי שייך לעמו. והנה – אותו שמיר נותר מחוץ למעגל התודעה, לא רק של הקהל הישראלי אלא של רבים ממצביעי מחנהו.
התיקון לתחושותיהם של מי שחשו, שלא בצדק, שהנצחת רבין "השתלטה על סדר היום של הזיכרון הלאומי", יתקיים אם יחוקק חוק לעיסוק חינוכי ותרבותי בראשי ממשלות ישראל. יום שנתי לכל ראש ממשלה לשעבר. וכך לצד העיסוק ההכרחי והצודק במקרים טראגיים כמו רצח פוליטי - ימים שבהם יש לדון בהקשרים הרחבים שתמיד יוותרו חוץ-קונצנזואליים (בהקשר לרצח יצחק רבין או רחבעם זאבי) יוקדשו לכל מנהיג ומנהיג שעמד בראש המדינה (כולל ליצחק רבין) יום שיסקור את שלל הישגיו. למה הדבר יוביל? שכל ראש ממשלה, לרבות מי שלא עומד מאחורי הנצחתו יזם זיכרון פעיל – כמו יצחק שמיר, לוי אשכול, משה שרת ואף גולדה מאיר – יוכל לזכות ל"תיקון" ולהיכלל במיזמים חינוכיים-תרבותיים, גם אם "העז" להאריך ימים. גם בתחום הזיכרון, עד כה הימין העדיף להתבכיין ולא ממש לתקן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו