"שנאת יהודים עדיין קיימת בחלקים מהחברה שלנו". את הדברים הללו קבע בצער ראש ממשלת שבדיה, סטפן לופבן, בפורום בינלאומי לזיכרון השואה ולמאבק באנטישמיות שנערך בשבוע שעבר במאלמו. צריך להוריד את הכובע בפניו, בלי בדל של ציניות. בניגוד לאופנה האינטלקטואלית המקובלת והמאוסה (שהגיעה, למרבה המבוכה, גם לשר החוץ שלנו), הוא לא ניסה לנתק את השואה מההקשר היהודי שלה. בניגוד למי שטוען שצריך ללמוד מהשואה על גזענות, שנאת זרים וחוסר סובלנות, לופבן עדיין מוכן לטעון שזיכרון השואה גם יוצר מחויבות מיוחדת כלפי העם היהודי, ומאבק באלו המנסים לפגוע בו.
הדברים אינם נאמרים בחלל ריק. שבדיה מתמודדת עם תופעות מגוונות של אנטישמיות, אבל לא רק זה: החל מחודש מארס הקרוב, נציג שבדי יאייש את עמדת היו"ר בארגון הבינלאומי לזיכרון, למחקר ולחינוך בנושאי שואה (IHRA). זה חשוב כי ה־IHRA קבע שהמושג "אנטישמיות" כולל גם את אלו שטוענים שהיהודים או מדינת ישראל מנפחים את הנתונים ה"נכונים" של השואה, ואף הגדיר את הטענה שלעם היהודי אין זכות להגדרה עצמית כאנטישמיות.
לופבן ביקש להפוך את המילים למעשים, והנה האתגר שמדינת ישראל צריכה להציב בפניו: שבדיה תרמה, באמצעות גופים ממשלתיים רשמיים, כמעט 20 מיליון דולר בשנת 2020 לחברות ולארגונים פלשתיניים ופרו־פלשתיניים. הדבר הראשון ששבדיה צריכה לעשות, כשחקנית מרכזית בתחום התרומות הבינלאומיות וכיו"רית של ה־IHRA, הוא לצאת חוצץ נגד הטרמינולוגיה של אבו מאזן והפלשתינים בדבר "הגזמה" ישראלית לגבי השואה והאשמת ישראל ב"ניצול" עמדת הקורבנות והאמפתיה העולמית כדי לחולל "נכבה" לפלשתינים. על לופבן מוטלת האחריות להבהיר לפלשתינים שלקהילה הבינלאומית אין יותר סבלנות להכחשת שואה, ולהוכיח שאנטישמיות והכחשת שואה לא מתוגמלות בחופן נדיב של דולרים.
אבל זה לא נגמר רק שם. "השואה לא התרחשה על אדמת שבדיה", קבע לופבן באחד הפוסטים שפרסם סביב הפורום, "אך כשמדובר בהיסטוריה של השואה, הקו המנחה מוכרח להיות היצמדות לעובדות וחיפוש בלתי־תלוי אחר האמת". אז כדאי לומר את האמת: שבדיה ניצלה היטב את עמדתה הניטרלית במלחמה, ומקומה בהצלת יהודים מכובד וחשוב - ההצלה המופלאה של יהודי דנמרק, "האוטובוסים הלבנים" שהביאו ניצולים מכל אירופה, וכמובן ראול ולנברג וצוותו, שנשלחו בידי משרד החוץ השבדי. אך המדינה שלך, לופבן, החזיקה את הוורמאכט על הרגליים; היא אפשרה לחייליו של היטלר להשתמש ברכבות שלה בדרכם לכבוש את נורבגיה השכנה; היא המשיכה למכור לנאצים עפרות ברזל וחומרי גלם נוספים גם אחרי שהבטיחה לבעלות הברית שתחדל מכך; עד כדי כך, שצ'רצ'יל ביקש ממפקדיו להכין תוכנית לכיבוש צפון שבדיה. אם רק יוכלו הבריטים לקטוע את שרשרת האספקה השבדית לגרמניה, טען צ'רצ'יל, המלחמה תתקצר בשנתיים.
ההתעקשות הזו על האמת חשובה לא רק כדי לכבד את זכר השואה, אלא כדי להעביר ללופבן ולעולם מסר חשוב ואקטואלי מתמיד: אין ניטרליות מול הרשע. אם אתה לא נלחם בו - אתה חלק ממנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו