ההערות המכוערות נחשבו פלרטוט. הנגיעות ביד, הליטוף האגבי, הם נחשבו אותות חיבה. חווינו צחקוקים ומבטים ואמירות, שהיום היו מעיפות אנשים מהעבודה וגומרות קריירה. אז הן היו מעיקות אבל חלק מהחיים, את סופגת ועוברת הלאה.
כן, זה היה דפוס. אוהבים לדבר על הצבא ועל הכנסת, אבל זה קרה במיליון מקומות נוספים. הסבתות שלנו הוטרדו, גם האימהות. שבו פעם עם אמא שלכם לשיחה גלויה מלב אל לב, ותגלו שהאישה הכי יקרה לכם בעולם הוטרדה לא פעם ולא פעמיים.
הוסללנו לחשוב שזה לגיטימי. מרבית המערכות לא מצאו שמדובר בהתנהגות לא סבירה. לעולם אזכור שבתיכון ארגנו לנו יום כיף בבריכה ועברנו ליד קבוצת גברים שנעצה בנו מבטים גלויים ונוטפי ריר, וללא בושה אחד הגברים שאל את המורה המלווה איך הוא עומד בזה. הוא, בתגובה, רק חייך חיוך ששמור לגברים שרוצים להרשים גברים אחרים ואמר "מי אמר לכם שאני עומד?", וכולם צחקו.
אף אחת מאיתנו לא יכולה היתה לדמיין תנועה כמו "מי טו". החוק למניעת הטרדה מינית עבר בכנסת רק בשנת 1998. זה היה מהפכני, והיו המון אנשים שבכלל לא הבינו למה צריך אותו. נשים כמו ח"כ לשעבר יעל דיין, שהובילה את החוק, וד"ר אורית קמיר, שבעצם יזמה אותו, נחשבו רדיקליות ואגרסיביות ולפעמים גם נודניקיות. אם מישהו היה אומר להן ש־23 שנים אח"כ העולם ישתנה באופן שבו הוא השתנה, יש מצב שגם הן לא היו מאמינות.
הרבה ממעשי ואמירות העבר חייבים להישפט גם תחת ערכי התקופה. כן, בסיפורי הטרדות חייבים להתייחס גם ללוח השנה. זאת היתה תקופה רעה לנשים, אין על כך ויכוח בכלל. אבל אי אפשר לשפוט כל דבר שקרה בעבר בערכים של ההווה, זה פשוט לא נכון.
המון דברים שקרו פעם הם בלתי נתפסים במונחים של היום: איסור על עישון במקומות ציבוריים ובטיסות, חופשת לידה שמתחלקת שווה בשווה בין נשים לגברים, הכרה בנישואים של זוגות מאותו המין. דברים שנראו בעבר כמו מדע בדיוני, והיום הם חלק אינטגרלי מחיינו. זאת ההצלחה הכי גדולה שלנו כחברה. הילדים שלנו גדלים לעולם שוויוני ומכבד הרבה יותר. זה נכון גם בתחום ההטרדות המיניות, הבנות שלנו לא תעבורנה את מה שאנחנו עברנו.
התחוללה מהפכה. יש מי שפשוט מבוגרים מכדי להשתנות, ויש את אלה שמתים וכנראה כבר לא ישתנו. ולכן כשאיזה גנרל בדימוס שנתקע בקרב אל־עלמיין משחרר אמירה מיזוגינית, זה לא משנה. בעיקר לאור העובדה שרמת ההשפעה שלו על השיח והיכולת שלו לעצור את מה שקורה עכשיו היא מזערית. אי אפשר ולא צריך לשפוט אותו כפי ששופטים גבר צעיר שהמהפכה אמורה היתה להשפיע עליו והוא בעל עמדה עכשיו.
מסתובבים בקרבנו הרבה מאוד גברים שנשים בגילי יכולות "למחוק". ונקמה טובה היא מאכל שאוכלים אותו קר. אבל אם כל מה שהיה יישפט על פי ערכי ההווה - לא נצא מזה. יש אפילו מצב שנגלה שהסבים, האבות והאחים שלנו חטאו באמירות ובהתנהגויות שבימים אלו נחשבות בלתי ראויות.
את עלבונות העבר לא נמחק, אבל יצרנו עתיד מדהים: הילדות של היום לא מבינות איך שתקנו אז.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו