הפגנת האחד במאי בתל אביב (ארכיון) | צילום: קוקו

1 במאי רלוונטי מתמיד

חג הפועלים, 1 במאי, שנוסד בעקבות מאבק עובדים לקיצור יום העבודה בארה"ב של 1886, מושך אש רבה בשנים האחרונות. יש מי שאוהבים לשנוא אותו, לדבר בלעג על הדגלים האדומים ולחבר בעיקר למשטרים סוציאליסטיים דכאניים של המאה הקודמת. תגובתיות־היתר ההיסטרית של הימין הכלכלי מראה כמה היום הזה נחוץ כל כך.

באופן מפתיע, דווקא ארה"ב, סמל הקפיטליזם ו"השוק החופשי", נמצאת בעיצומה של פניית פרסה. זה התחיל במועמד לנשיאות, ברני סנדרס, שהעז להגדיר את עצמו כסוציאליסט־דמוקרטי. בעיצומו של משבר הקורונה, זהו דווקא המועמד הדמוקרטי השמרן יותר שנבחר, ג'ו ביידן, שמוביל מדיניות כלכלית המקדמת העלאת שכר מינימום לעובדים, מיסוי בעלי הון, גיבוי להתאגדויות, והשקעות מדינה מפליגות כדרך לצאת מהמשבר ולתקן הזנחה פדרלית של שנים. בנאומו האחרון לאומה הוא הזכיר: "אנשי וול־סטריט לא בנו את המדינה הזו, איגודי העובדים בנו אותה".

בישראל, המדיניות הכלכלית נדחקת לשולי הוויכוח הפוליטי. אנחנו הרי עסוקים בבחירות בלתי נגמרות, והוויכוח היחיד שעולה כאן פעם בשנה הוא סביב הסכסוך והכיבוש בשטחי הרשות הפלשתינית. החיים עצמם? את הפוליטיקאים שלנו זה מעניין הרבה פחות. אבל את חצי מהעובדים בישראל המשתכרים פחות מ־7,000 שקלים בחודש, זה בוודאי מעניין. את 10% מדורשי העבודה, שעדיין נמצאים בחל"ת או פוטרו. את שני מיליון הישראלים החיים מתחת לקו העוני (רבים מהם עניים עובדים). את מי שצריכים 140 משכורות ממוצעות כדי לקנות בית, זה מעניין.

סוציאליזם הוא תפיסה פוליטית השמה את האחריות המשותפת במוקד. לא אוסף של פרטים הרומסים זה את זה ולא וילה בג'ונגל. יש אחריות וסולידריות בינינו. כי אנחנו חיות חברתיות ותלויים זה בזה. השגשוג האמיתי שלנו הוא תמיד משותף. לא יכול להיות אחרת.

ביהודית קוראים לזה ערבות הדדית. המקרא מספר לנו בפרשת השבוע, "בהר", על השיטה הכלכלית שהופכת את הסיסמה למעשה. השבוע המקראי, עם השבת כיום מנוחה ללא עבודה, הוא גם מחזור שנתי. שנת השבע, שנת השמיטה, משחררת את כולנו מעבודה ומחובות. שנת היובל מאפסת את אמצעי הייצור. אדמות בחברה החקלאית, וכיום הון ונדל"ן.הפרשה לא מתעלמת גם מהמחויבות האישית שלנו לאחים ולאחיות החיים בעוני. היא אומרת "וְכִֽי־יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶֽחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּֽךְ"׃ כמה היו ניצלים מציפורני השוק האפור, מריביות בנקאיות ומפשיטת רגל אם היינו מיישמים את הציווי המקראי הזה? אם היינו "מדינה יהודית" גם ביחס למחויבות הזו לצדק?

תרגום הסוציאליזם הדמוקרטי, החברתיות הדמוקרטית, לישראלית וליהודית - נחוץ ל־99% מאיתנו. אז יוכל להשתנות גם המאיון העליון, שמבלבל לעיתים בין אינטרסים אישיים צרים לבין טוב וצדק לכולם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...