בנט צלח את המבחן

דווקא משום שאינו אורטור גדול, הנאום של בנט באו"ם היה מצוין. קודם כל העטיפה. בנט התזזיתי, שתמיד סוטה מן הכתוב, מדבר בעברית חברית בלתי תקינה וחותך משפטים באמצע - הקרין ביטחון עצמי ולאומי, שמר על המקצב הנכון, נצמד לטקסט המקורי, לא החליק בלשונו (למעט פעם אחת בלתי מורגשת) ונשמע היטב באנגלית ראויה.

הוא הציג טיעונים סדורים, מעניינים ורלוונטיים. מי שבא בטענות על כך שדיבר לציבור בבית, כנראה לא יודע שזו מטרת הנאומים באו"ם. המנהיגים לא עולים לבמה הירוקה מטעמי נימוס ופרוטוקול, אלא כדי להציג את הנושאים שעומדים בראש סדר היום של ארצותיהם ואשר יש להם שייכות לקהילה הבינלאומית. את המבחן הזה בנט צלח בדרך כלל באופן מרשים. ההשוואה שערך בין הקורונה לרשתות החברתיות כמפרקות חברות ומדינות הייתה מבריקה. נוסף על כך, עצם הדגשת האיום שנשקף מהרשתות החברתיות היא תובנה בינלאומית חשובה מאוד. טוב מאוד שהועלתה על ידי ראש ממשלת ישראל.

היה בדברי בנט כשל פנימי אחד. באותה נשימה הוא הסביר ש"מלחמות עם שכנינו אינן מהותה של מדינת ישראל ושל עם ישראל", אבל "מפעם לפעם נמהר לשדה הקרב כדי להגן על מדינתנו". דומני שעבור מי שאינו ישראלי, הטיעון הזה נשמע כסותר מתוכו. מאידך, הטון השונה במעט כלפי האיום האיראני, וההתעלמות הכמעט מוחלטת מהפלשתינים, היו חידושים מרעננים. ההתנצחות המילולית האינסופית עם הפלשתינים לא נותנת דבר. בשלב הזה של ההיסטוריה, השיח עליהם משרת אותם ולא אותנו, בין השאר כי על הכל מוסכם שאין פתרון לעניינם בעתיד הנראה לעין.

"תוכנית הגרעין של איראן הגיעה לקו פרשת המים וכמותה גם הסובלנות שלנו", הסתפק בנט באיום מאופק כלפי איראן. אכן שבענו דיבורים בנוגע לאיראנים, ומבחינה זו גם בנט הקדיש להם פרק נרחב מדי בנאומו.

המשפט שדווקא כן מטריד בהקשר הזה הוא ספק פנייה לקהילה הבינלאומית, ספק התחייבות כלפיה, "אם ננסה לחשוב יחד, אם אנחנו רציניים לגבי עצירת הדבר הזה, אם נשתמש בתושייה שלנו, נוכל לנצח". בנקודה הזו, בנט היה צריך לחדד שגם אם לא יהיה שיתוף פעולה בינלאומי, ישראל לא תשב בחיבוק ידיים. גם דבריו על כך ש"ניהול מדינה בעת מגיפה זה עניין של איזון עדין בין כל היבטי החיים. נקודת מבטם של הרופאים חשובה אך הם לא יכולים להוביל את המאמץ הלאומי" היו בגדר הסביר. בסופו של דבר, כל מדינה מתמודדת עם הדילמות הללו והעמדה של בנט לגיטימית. הוא אולי לא צריך היה לתקוף את הרופאים בתדריך שקיים לאחר הנאום, אבל התפיסה היסודית שמטילה את הסמכות והאחריות על הדרג הנבחר, ולא על הפקידים נכונה, טוב שתורחב לענפים נוספים בניהולה המדינה, ובפרט למערכת הכושלת של אכיפת החוק.

בשורה התחתונה, לבנט הייתה הופעה טובה - ואגב, כל המנהיגים נראים טוב יותר בחוץ מאשר בבית. הוא נסע לאו"ם כדי לשפר את תדמיתו בארץ ומבחינה זו אולי צבר כמה נקודות. העניין הוא שנאום מוצלח אחד לא יפתור את בעיות היסוד. בראש ובראשונה, בנט חייב לחדול מההרגל לשקר. הוא לא אמר אמת כשהגדיר את ממשלתו כמי שנולדה כתוצאה מ"תאונה פוליטית". ממשלות לא נולדות במקרה או בטעות. נוסף על כך, בתדרוך שלאחר הנאום שוב שיקר כשטען שלא אמר "לא קורונה - לא מעניין". רה"מ אמר גם אמר את הדברים, ולא פעם אחת. לא ברור במי הוא משטה בבלופים האלה. בשרלטנות לא בונים מנהיגות.