לסלוח

לִסְלֹחַ לִפְעָמִים זֶה כְּמוֹ טִפָּה לְהִוָּלֵד

וּלְהַשִּׁיל מִשְׁקֹלֶת מֵעִמְקֵי הַתּוֹדָעָה,

לִמְחֹל זוֹ דֶרֶךְ לְהַפְעִיל אֶת מַגְּבֵי הַלֵּב

שֶׁיְּנַקּוּ אֶת הַשִּׁמְשָׁה לִקְרַאת הַנְּסִיעָה.

לִסְלֹחַ זֶה לְהִשְׁתַּחְרֵר מִמַּלְכּוֹדוֹת הַזְּמַן,

לִתְפֹּס גַּל רַעֲנָן וּלְהַפְלִיג אִתּוֹ לַחוֹף,

לְהַעְפִּיל לָהָר הֲכִי גָּבוֹהַּ בָּעוֹלָם,

וּמִמְּעוֹף צִפּוֹר לְהִתְרַגֵּשׁ מִכָּל הַנּוֹף.

לִסְלֹחַ זֶה הֲכִי לְהַאֲמִין בְּעַצְמְךָ,

לִצְעֹד מֵהַתְחָלָה וּלְהַמְשִׁיךְ לְלֹא חֲשָׁשׁ,

כְּדֵי לְפַנּוֹת מְקוֹם אִכְסוּן בִּפְנִים לְעוֹד שִׂמְחָה

וּלְדַפְדֵּף בַּסֵּפֶר אֶל הַפֶּרֶק הֶחָדָשׁ.

הַזְּמַן הָעַרְמוּמִי לֹא מְחַכֶּה לְשׁוּם דָּבָר,

וְהַחַיִּים חוֹלְפִים לָהֶם, הַמִּסְדְּרוֹן קָצָר.

אֶתְמוֹל הוֹפֵךְ בְּרֶגַע לְשִׁלְשׁוֹם וּכְבָר הַסְּתָו.

לִסְלֹחַ זוֹ הַדֶּרֶךְ לְחַבֵּק אֶת הָעַכְשָׁו

לִמְחֹל זֶה לְהָבִין שֶׁשּׁוּם דָּבָר אֵינוֹ שָׁלֵם

וְהַחַיִּים צְלוּלִים הַרְבֵּה יוֹתֵר לְלֹא טִינָה,

וּכְשֶׁהַפִּיל בַּחֶדֶר שֶׁל הַלֵּב כְּבָר יֵעָלֵם

אָז מַשֶּׁהוּ טָהוֹר שׁוּב יְלַבְלֵב כָּל הַשָּׁנָה.