גרעין של תקווה

רבות דובר בחודשים האחרונים, בפרט בעקבות העימותים בזמן מבצע שומר החומות, על יחסי יהודים-ערבים, ובמיוחד על החיים המשותפים בערים המעורבות. רבים מאזרחי ישראל לא מכירים את יחסי השכנות בין יהודים לערבים בערים אלה, ואיני כותב זאת מעמדה של משקיף אלא מתוך ניסיון, כמי שגדל בעיר מעורבת, עכו, וחי יותר משני עשורים בשכנות דלת מול דלת עם משפחות יהודיות.

ולמרות ההיכרות הטובה שלי עם החברה היהודית, אני מודה שבימים אלה למדתי שיעור חדש: הפעם על הדור הצעיר. הסיפור התחיל בשבוע שעבר, כאשר קבוצה של צעירים יהודים - סתיו, כרמל, עומרי, רוני, עדי, סמדר, שניר, עמר, יונתן והילה - חלקם בסוף שירותם הצבאי וחלק כבר משוחררים, הגיעו מהצפון, מהמרכז ומהדרום במטרה לשכור את הדירה שאני מפנה בימים אלו במרכז עכו.

כשפתחתי את הדלת לקבוצה הגדולה הזו, הם נכנסו בנימוס ובאדיבות, ובתוך זמן קצר כבר ישבנו יחד בסלון, על קפה. הם החלו לספר שחלקם חיילים, מחוץ לעיר, ומגיעים להתגורר בעכו. מייד התעוררו האסוציאציות הלא נעימות מהחודשים האחרונים, בפרט בעכו, וחששתי, אני מודה, שמדובר בחבר'ה שבאו "לעשות שריר" ו"להראות מי בעל הבית". מהר מאוד הבנתי שטעיתי: מדובר בצעירים שאפתנים, המעוניינים להתגורר דווקא בעיר מעורבת ודווקא בעכו, מתוך רצון כן להכיר את האחר ולתרום לקהילה, ולא פחות חשוב: לבנות גרעין אזרחי של חיים משותפים.

זה חימם לי את הלב. הרגשתי שהם מדברים בשמי, ואחרי השיחה הראשונה שלנו, וכשהבנתי שהם מחפשים כל ציוד וריהוט שיכול לסייע ולעזור בהקמת הדירה שלהם, הרגשתי שאני חייב להירתם לסייע. וכך היה. והם, בתורם, מיהרו להחזיר, והציעו עזרה וסיוע בהעברת תכולת הדירה שלי. שלושה ימים עבדנו יחד, כתף אל כתף, הרבה שיחות והרבה דיבורים על פוליטיקה ועל כלכלה ועל חברה. על חלק מהדברים הסכמנו, על אחרים התווכחנו, אבל תמיד מתוך כבוד הדדי. 

עוד לפני שהתחלתי את הקריירה שלי בתקשורת בשפה העברית, לפני יותר משני עשורים, גדלתי בבית שהאמין בחיים משותפים. חבריו היהודים של אבי היו חלק מנוף ילדותי, בבית ובמשפחה, בכל סוף שבוע, בכל אירוע ושמחה. לא היה טבעי מכך עבורי. הלוא אנחנו מתגוררים בגליל, עובדים יחד וחיים יחד.

היוזמה הפרטית של קבוצת הצעירים המשכילים והנמרצים, שרואים חשיבות גדולה בערך החיים המשותפים, ללא כל קשר לאידיאולוגיה או לעמדות פוליטיות, אמנם עדיין בתחילת דרכה - אך יש להם חזון גדול מאוד וחשוב מאוד. חשוב מאוד שהם יקבלו תמיכה מיהודים ומערבים בעכו, וגם תמיכה עירונית, כדי שהיוזמה שלהם תצליח להפיח את התקווה שחיים משותפים אפשריים בכל מקום ובכל זמן, ובמיוחד בערים המעורבות.