אחרון החיילים האמריקנים אמור לעזוב את אפגניסטן רק בעוד כחודש, אבל לטליבאן אצה הדרך לבירה קאבול. בממשל ביידן העריכו, אמנם, שעם נסיגת הכוחות האמריקניים עלול הטליבאן להשתלט על המדינה בתוך כמה חודשים, אבל לא שיערו שהדבר יתרחש בתוך ימים בודדים.
מראות הפינוי המבוהל של האמריקנים מסייגון, בירת דרום וייטנאם, באפריל 1975, כמו גם מנוסת בהלה של אלפי פליטים מפני כוחות הווייטקונג המתקדמים, חוזרים עתה ובגדול בכל רחבי אפגניסטן, כך מעידים כאלף עדים. בוושינגטון לא למדו דבר מן ההיסטוריה.
לא היתה צודקת יותר מן המלחמה שאליה יצאה ארה"ב בשלהי שנת 2001, במטרה למוטט את משטר הטליבאן באפגניסטן. משטר זה העניק מקלט וגם סיוע למנהיג אל־קאעידה, אוסאמה בן לאדן, שעמד מאחורי פיגועי 11 בספטמבר 2001, שהותירו אחריהם אלפי הרוגים בניו יורק ובוושינגטון.
שלטון הטליבאן באפגניסטן היה שלטון חושך בדיוק כמו שלטונו של דאעש, שניזון מאותם מקורות השראה. הטליבאן כלא את הנשים בבתיהן, אסר על הכנסת טכנולוגיה ותרבות מערבית למדינה ועל חינוך שאינו חינוך דתי לילדים, ואף החריב בברבריות שכיות חמדה ארכיאולוגיות מן ההיסטוריה הקדם־אסלאמית של המדינה. אלא שמשטרי חושך יש במדינות רבות, והקהילה הבינלאומית אינה עושה דבר כדי להפילם.
אבל באפגניסטן, ושנתיים לאחר מכן גם בעיראק, השאפתנות האמריקנית לא ידעה גבול. וושינגטון ביקשה לא רק להעניש את הטליבאן, אלא גם לבנות אומה אפגנית, במקום שבו שייכותם של התושבים היא למשפחה או לשבט, ובוודאי לא לאומה מדומיינת שאינה בנמצא כלל.
האמריקנים הביאו ברכה לאפגניסטן, סללו בה דרכים וקידמו את כלכלתה. הם הביאו בשורה לאפגנים רבים, שבפניהם נפתחו עתה אפשרויות של חינוך ותעסוקה. אבל אומה אין בונים, אלא היא מתפתחת וצומחת מעצמה ולאיטה, ובוודאי לא כמענה לתכתיב זר. הניסיון האמריקני ביפן ובגרמניה של לאחר מלחמת העולם השנייה אינו רלוונטי במקרה שלפנינו, שהרי מדובר באוכלוסייה מסורתית, נחשלת ונעדרת זהות לאומית.
אפגנים רבים יצאו נשכרים מן הנוכחות האמריקנית, אבל רבים יותר נותרו מאחור, ובחרו להעניק עדיפות למסורת - על פני שינוי סדרי עולם, ועל פני עולם זר ומאיים של ערכים ותרבות מערביים.
ומעבר לכל זה, הממשל שהקימו האמריקנים היה רקוב ומושחת, מתוחזק בדולרים ונשען על כידוני החיילים האמריקנים. וכמו סיפור שסופו ידוע מראש, ברגע שהאמריקנים הודיעו שבכוונתם לסגת מהמדינה, קרס משטר זה כמגדל קלפים. מוטב היה, אולי, בשנת 2001, לפגוע בטליבאן ולעזוב את המדינה, ובכך לחסוך שני עשורים של שפיכות דמים.
לארה"ב לא צריך לדאוג. מדובר במעצמה חזקה ובוטחת, שבסך הכל מבקשת לצמצם הפסדים. היא תוסיף לשגשג גם בלא אפגניסטן, והרי אפילו צפון וייטנאם הפכה לימים לבעלת ברית שלה, הסמוכה על שולחנה (בשל החשש מסין כמובן).
אבל הלב יוצא אל האפגנים, שהוטלו לידי משטר חושך הנחוש להחזיר את המדינה ואת תושביה אלף שנים לאחור. ממילא איש לא שואל לדעתם, ובכל מקרה אין להם רצון וכוח להתנגד לכך. אחרת היינו רואים קצת יותר התנגדות לטליבאן, והתגייסות מינימלית לטובת הממשלה.
יש רק לקוות שטליבאן גרסת 2021 יתברר כמי שלמד את הלקח, גם מטליבאן גרסת 2001 וגם מדאעש. ומי יודע, אולי בעתיד יהפוך לבעל ברית של וושינגטון, בשל איבתו לאיראן ולרוסיה.
כך או אחרת, הלקח ברור. בפוליטיקה העולמית אין ידידים, יש רק אינטרסים. ואיש גם לא יתנדב ללחום למען מי שאינו מסוגל להגן על עצמו.
