מלחמתו של פיטר ביינארט בישראל

שנאה, שנאה תהומית שזורה באחד ממאמרי השנאה לישראל, עד כדי המלצה לביטולה כמדינת היהודים וכינונה כמדינה אחת ליהודים ולפלשתינים. וכפי שנהוג במקומותינו, כתב השנאה חובר בידי יהודי־אמריקני, פיטר ביינארט, מן הבולטים שבקרב המגזר היהודי־פרוגרסיבי, מגזר השמאל הקיצוני שביקורתו על ישראל היא ללא גבולות, ולעיתים גם ללא מגבלות. ביינארט הוא מן הבולטים שבקרב האינטלקטואלים היהודים בארה"ב. השכלתו רחבה ומעמיקה, והוא מכהן כפרופסור לעיתונאות במדינת ניו יורק. ביינארט מפרסם מאמרי דעה ב"ניו יורק טיימס", הידוע ביחסו הביקורתי לישראל, ובשעתו גם נוצר קשר בינו לבין "הארץ", שהגדירו "פרשן בכיר" של העיתון. אולם נראה כי לאחר שפורסמו מאמרים אחדים בלבד, קשר זה של ביינארט עם העיתון הישראלי בוטל.

גם השב"כ התעניין בדעותיו של ביינארט. כאשר לפני שנים עמד להיכנס לישראל, נעצר על ידי אנשי ביטחון, ולפי הפרסומים הוא נחקר על קשריו עם גופי שמאל. עיכובו של ביינארט בנתב"ג היה תקלה חמורה. לשכת ראש הממשלה, בימי כהונתו של נתניהו, התנצלה על חקירתו של ביינארט, שהוגדרה "תקלה מנהלית".

ניתן לומר כי במרוצת השנים הקצין ביינארט את ביקורתו על מדיניות ישראל, במיוחד על ההתנחלויות. אבל לא רק. הוא מערער על עצם המבנה המשטרי של ישראל. הוא קורא לשינוי קיצוני: ישראל, לדעתו, צריכה להיות מדינה שבה יחיו בצוותא ובשוויון מלא יהודים ופלשתינים. נראה כי זו הסיבה שהוא קורא לישראל לפתוח את שעריה, ולאפשר לפלשתינים לממש את "זכות השיבה". ובימים אלה הקצין, כאמור, את ביקורתו על ישראל, עד כדי התבטאות שעלולה להתפרש כהתוויית השוואה, או אף דמיון, בין איראן לבין ישראל.

ארגון ציבורי בארה"ב בשם Honest Reporting, העוקב אחר ביטויי הסילופים כלפי ישראל בתקשורת האמריקנית, הצמיד פרשנות מחמירה למאמרו האחרון של ביינארט, שהתפרסם לפני ימים אחדים ב"ניו יורק טיימס".

נושאו של המאמר: מדיניות הגרעין של איראן וישראל. המחבר קורא לארה"ב ולישראל להתחיל לחשוף את האמת על הטילים הגרעיניים של ישראל. ביינארט מגמד את האיום הגרעיני של איראן כלפי ישראל, ואין הוא מציין כי איראן היא זו המאיימת להשמיד את ישראל. בקלילות רבה הוא פוסח על האיום שעליו מצהירים ראשי איראן לעיתים כה תכופות.

עצותיו של ביינארט לגימוד חומרת האיום נועדו, לדבריו, לקדם את פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני. והקושי, לדבריו: ישראל לא חתמה על האמנה לאי־הפצת נשק גרעיני, ולעומת איראן אינה מאפשרת פיקוח על מתקניה. דומה כי אזכור הנושא הגרעיני כסעיף במכלול הביקורת על ישראל, פרי דעותיו של ביינארט, הוא חידוש. הרי בדרך כלל, מבקריה של ישראל מקרב יהודי ארה"ב מתמקדים בנושא ההתנחלויות כשורש כל רע. שנות כהונתו של נתניהו בראשות הממשלה היוו עבור ביינארט מצע נוח לכתבי ביקורתו. האם השמאל האמריקני שביינארט מייצג ירכך את עמדותיו בעידן בנט, או שמא הוא דווקא יקצין?