מי הם ה"לא מתחסנים?"

האמירה של ראש הממשלה בנט על כל מי שלא מתחסן כנגד נגיף הקורונה כמי ש"מחזיק תת־מקלע שמרסס נגיף דלתא" היא אמירה חריפה. אפשר להבין לליבו של בנט. אחרי כמה שבועות של ניסיונות סרק לעצירת הגל הרביעי שאנחנו כבר בתוכו, בנט מנסה לצלצל בכל פעמוני האזעקה. המטפורה הצבאית, כמנהגו של בנט, והאשמת "מסרבי החיסון" - בעייתיות. אבל הכל ייסלח אם אכן פעמוני האזהרה יעבדו. אם אכן מיליון הלא מחוסנים יתעשתו ויתחסנו, הוא יוכל לסמן הצלחה. בנט פועל לפי מה שלמדנו בשנה וחצי האחרונות, שבהן שתי אסטרטגיות עבדו לצמצום התחלואה מקורונה: חיסונים וסגרים. הבעיה היא שבנט מרסס בתת־המקלע הלא נכון.

אם אכן הגברת ההתחסנות היא האסטרטגיה המועדפת על הממשלה, נחוצה פקיחת עיניים. הנתונים היומיים של משרד הבריאות מראים היטב: ההתחסנות מעמדית לגמרי. יש קבוצה קולנית של מתנגדי חיסונים מהמעמד הבינוני והגבוה. הם לא באמת הבעיה. שיעור ההתחסנות ביישובים החזקים בישראל הוא כמעט מקסימלי. בראש רשימת "כוכבי ההתחסנות" של משרד הבריאות ניתן למצוא את חשמונאים, כוכב יאיר וסביון, ואת הערים החזקות בישראל, דוגמת מודיעין, הוד השרון, כפר סבא והרצליה.
ומי נמצא בתחתית? היישובים הבדואיים בנגב, המקומות העניים בישראל, עם שיעורי התחסנות של פחות מ־20 אחוזים מאוכלוסיית היעד. לא הרבה מעליהם ניתן לפגוש יישובים חרדיים כמודיעין וביתר עילית. באזור ה־50 אחוזים יושבות ערים כנתיבות, קריית מלאכי ואופקים. ברוכים הבאים לשרשרת המזון של ישראל 2021.

בשורה התחתונה: ככל שאתה עני ופריפריאלי יותר, כך הסיכוי שתתחסן פוחת דרמטית. לא מדובר בהתנגדות אידיאולוגית לחיסונים. מדובר פשוט בניכור, בנתק ובפערים ה"רגילים" והעמוקים בין ישראל הראשונה לישראל השנייה והשלישית.

כותרות בומבסטיות לא יזיזו את החיים בעוני בישראל. כדי לעשות את זה נחוצים שלושה דברים: נגישות, הסברה ותמריצים. ביישובים שבהם אין מרפאה ואין תחבורה ציבורית, קשה מאוד להתחסן. הניסיון למנוע חיסונים בבתי ספר, למשל, מהווה חסם קריטי לבני 18-12 ביישובים הללו. ההסברה הכללית בעברית לא תעבוד לערבים וגם לחרדים. נחוצה הסברה בשפה המתאימה. נחוץ גיוס של מנהיגים משפיעים מקומיים. בחברה החרדית, למשל, יש התגייסות של רבנים מובילים בשבוע האחרון לעידוד מבוגרים לחיסון שלישי. אין לי ספק שזה יעבוד.

ולבסוף, תמריצים. באווירה של חשדנות וניתוק מוחלט ממוסדות המדינה, חייבים לחשוב על תמריצים למתחסנים. אלו יכולים להיות תמריצים כספיים או שווי כסף למשפחות. אלו יכולים להיות תמריצים שמייצרים רלוונטיות ל"תו הירוק", כמו אירועים ייעודיים למתחסנים ביישובים הללו. בעולם ובישראל יש אינספור דוגמאות מקומיות ופדרליות לתמריצים שכאלה. ההבנה שמחסום ההתחסנות הוא מחסום מעמדי ופריפריאלי קריטית להצלחה בהעלאת שיעורי ההתחסנות. עד אז הצהרות, גם הלוחמניות ביותר, הן פשוט יריות באפלה.