המיכאליזם לא יעבור

כששרת התחבורה מברכת את ה"אלופותים" של נבחרת ישראל לאולימפיאדה זה מביך. כמו זוג צעיר המוזמן לאירוע וילדם מתרגל את הגסויות שלמד בגן בזמן שהרב מדבר; כזאת מבוכה.

ברוח מיכאלי, שלל כניסות ושערים מתהדרים לאחרונה בכיתוב "ברוכותים הבאימים". גופן מרושע שאין כמותו לכיעור מצייר את המילים שאותן אי אפשר לבטא, והברכה נעשית נעימה כמו ללעוס חצץ בשיניים. מה שמתחשק זה לברוח הרחק מהתועבה הזו.

היומרה לאנוס את העברית על ידי המיכאליזם ולכער אותה לבלי היכר מתקבלת בסלחנות אצל רוב הציבור, וחבל. להתייחס אל גחמות נרקיסיסטיות כאלה בתור ניג'וס חסר־חן זו טעות. מדובר בחזית הראשית, בקרב שיכריע את המלחמה שבין הלאומיים לתלושים.

שולמית הראבן כתבה באחת ממסותיה הנהדרות: "גבולות לשוני - גבולות עולמי". אנחנו מסוגלים לחשוב רק על דברים שיש לנו מילים לתארם, והמלחמה על העברית תקבע את גבולות התודעה שלנו. המחלוקת אינה אודות הסגנון הלשוני או גובה המשלב, אלא על האופן שבו ילדינו יציירו לעצמם את עולמם. אי אפשר להגזים בחשיבות ההשלכות של תוצאות המלחמה הזו.

להפוך פשוט למסובך ויפה למכוער זה מעשה שאינו בר־סליחה. דרושה כמות מעוררת התפעלות של כחש עצמי וניתוק רגשי, בשביל למצוא ולו פירור של יופי בתועבה המתגשמת בשער בית הספר: "ברוכותים הבאותים", שכן מדובר באונס.

מכל המתנות שהעניקה היהדות למין האנושי, החיננית והמצודדת מכולן היא השפה העברית. עבור רבים, ואני גא להשתייך אליהם, העברית היא המולדת. אישה נחשקת שבכל יום חושפת בפניי חמוק אחר להשתוקק אליו. גחמנית ומוקפדת, זונה חמורת סבר שאין נהירה וצופנת סוד ממנה. העברית שלי היא אבשלום קור מימין, נצ'י נצ' משמאל, וביניהם מפכה מעיין חיי. דבר לא ייוותר מאלה אם מיכאלי תנצח.

גם בלי שרת התחבורה אנחנו במצוקה. מי המשורר העברי שיוכל להתעלות על המילים "ותלכי בשדה הרטוב וירחב בך השקט, כאור בשולי הענן"? - אף לא אחד. הכניעה למיכאליזם היא מותה של התקווה ללאה גולדברג חדשה. מיכאלי מתעללת בעברית שאותה אסרה לסד הקוסמופוליטי. לאחר שעולם הערכים של נטפליקס יחריב את העברית, לא תיכתבנה לעולם מילים כמו "החלה רוח שורקת אלף מנגינות, חצר פניה מליטה, עוצרת את נשימתה". עם זה גמרנו.

אלף נורות אדומות כדאי שתהבהבנה, וילל צופרים ראוי שיישמע. העברית תפסיק להיות שמחת חיים עולה על גדותיה, ותהפוך לאחראית המסדרון הזועפת שבאה לחנך אותנו. עמוס בערכים לא־לנו, מפונק ואלים, מסתובב המיכאליזם בכיתה, מצליף במטה חזרן על אצבעותינו.

אסור להשלים ואסור לשתוק. חובתנו להיות הנודניקים שאינם מוזמנים למסיבות, שמתקנים את העברית בפיהם של זרים גמורים. כל מי שאהבת העברית בליבו, חייב לראות את עצמו כחייל בצבא השמי. נילחם בחופים, נילחם ברחובות, נילחם בגבעות. לעולם לא ניכנע; עד שייצא הדיבוק.