סייבר אסור, נשק מותר?

פריז כמרקחה. הנשיא עמנואל מקרון נזף בראש הממשלה נפתלי בנט בעקבות דיווח, שלפיו שירותי המודיעין של מרוקו הסתייעו בתוכנת פגסוס שייצרה חברת הסייבר הישראלית NSO כדי לעקוב אחריו ואחר בכירים אחרים בצרפת.

גם האיחוד האירופי הזדעק והגדיר את הפרשה כבלתי מתקבלת על הדעת, ואילו כמה חברי קונגרס מהמפלגה הדמוקרטית בארה"ב השוו את מכירת התוכנה למכירת אקדחים למאפיה, ואף קראו להכניס את החברה הישראלית לרשימה השחורה של חברות שאסור לסחור עימן.

לתוכנה הישראלית מייחסים כעת את חיסולו של העיתונאי הסעודי ג'מאל חאשוקג'י בשגרירות סעודיה באיסטנבול, כמו גם רדיפה של עיתונאים, פוליטיקאים ופעילים חברתיים בהונגריה, במפרץ ועוד.

מכיוון שמדובר בחברה ישראלית הנזקקת לאישורי יצוא ממשרד הביטחון, ומכיוון שנטען כי ממשלת ישראל אפשרה, ואף קידמה, מכירת תוכנה זו ואחרות לשורה של מדינות, כחלק ממאמציה לקדם עימן את יחסיה - הרי שהביקורת מופנית ברובה למדינת ישראל, ולאו דווקא לחברה עצמה.
הדאגה בצרפת, ואגב גם בוושינגטון, נוגעת ללב, אבל יש בה הרבה מן הצביעות: ריגול פוגע קשות בפרטיותו של האדם, אבל - וזהו אבל גדול - הוא אינו הורג. לעומת זאת, כלי נשק ואמצעי לחימה אחרים הורגים גם הורגים, ואת אלו מוכרים הצרפתים, ואגב גם האמריקנים, בהיקפים עצומים לכל העולם.

צרפת, למשל, היא יצואנית הנשק השלישית בגודלה בעולם, אחרי ארה"ב ורוסיה. בשנתיים האחרונות היא ייצאה נשק בהיקף של כשני מיליארד דולר. ישראל, לעומתה, מכרה בשנה שעברה נשק ב־345 מיליון דולר בלבד, כעשרה אחוזים ממכירות הנשק הצרפתי. ארה"ב עומדת בראש יצואניות הנשק עם מכירות של קרוב לעשרה מיליארד דולר בשנה, ואת רוסיה וסין מיותר כמובן להזכיר.

אבל הואיל ואין מדובר בהפרת זכויות אדם או במעקב אחר אנשי תקשורת ופעילים אזרחיים, אלא סתם בנשק ההורג בני אדם, נעדרי שם או תמונת פנים - הרי שמכירת הנשק הזו מטרידה הרבה פחות.

אבל אין מדובר רק במכירתו של נשק קונבנציונלי. לכל זכורה מעורבותה של צרפת בהקמת הכור האטומי אוסיראק בעיראק, לפני כארבעה עשורים. צרפת סיפקה את הטכנולוגיה להקמת הכור, ואף התחייבה להעביר לעיראקים אורניום מועשר להפעלתו, וכל זאת בתמורה לאספקת נפט מעיראק.

קשה לדעת מהיכן נובע הכעס על ישראל. נשק מוכרים כולם, וכולם גם מרגלים אחר כולם. אפשר שהכעס הוא על הצלחתה של ישראל להיכנס למועדון של "הגדולים" ולהתחרות בתעשיות הנשק והטכנולוגיה בעולם; וייתכן שיש כאן גם ניסיון להפוך את ישראל לשק חבטות עבור הכוחות הפרוגרסיביים בעולם.

ראוי להדק את הפיקוח על תעשיות הנשק והסייבר בישראל, אבל לצד הפיקוח יש להוסיף ולחזק אותן, שהרי הן מנוע הצמיחה של הכלכלה הישראלית בשנים האחרונות. ובכל מקרה, בניסיון לתלות את צרות העולם בכלי נשק או במוצר טכנולוגי שמייצרים בישראל - יש הרבה מן הצביעות.