ב-ט' באב, לימדו אותנו חז"ל להסתכל פנימה ולהבין שאת החורבן אנו מביאים על עצמנו. לא איראן, לא אנטישמיות ולא גורמים חיצוניים, אלא פעולותינו הן שעלולות להוביל לסוף קיומנו. מקרה כזה התרחש ביום חמישי האחרון והלילה שוב. ביום חמישי, הרב שלמה אבינר, נשיא ישיבת עטרת ירושלים, התפרץ ל"עזרת ישראל" (רחבת תפילה מעורבת בכותל המערבי) עם תלמידיו, על מנת להקים מחיצה פיסית בעודו דוחס משפחה שבאה לחגוג בר מצווה, והחל להעביר שיעור תורה. הלילה פרצו עימותים דומים על רקע הקמת מחיצה להפרדה בין גברים לנשים, בניגוד לחוק.
לפני מעט יותר מ-20 שנה, הגענו חבריי ואני מהתנועה המסורתית, כבכל שנה, לקרוא בצוותא את מגילת איכה ברחבת הכותל. מעגלים-מעגלים ברחבה ישבנו, ודווקא בשנה זו החליטו מי שהחליטו שדי למנהג "הבזוי" של ישיבה כקהילה, והמחיצה תעבור לתוך הרחבה. בקיצורו של דבר, מחשש לשלומנו, המשטרה דחפה אותנו מחוץ לכותל, לשער האשפות, על מנת שלא נפריע לסדר החרדי ברחבה. אחרי דין ודברים, עזבנו את הרחבה, הורדנו את הראש כי לא רצינו לחולל מהומה וריב בכותל ועברנו לקשת רובינסון - החלק הדרומי שלא עניין את מאן דהוא, אלא אם היה ארכיאולוג.
היום, המקום מכונה "עזרת ישראל", והוא מהווה מקום שניתן להתפלל בו ללא מחיצה - משפחות שרוצות להתפלל יחד, אימהות שרוצות לעמוד לצד ילדיהם שחוגגים בר מצווה, אנשים ש"סתם" רוצים להתפלל שם וכמובן, אותם מעגלי קהילות שבאות לקרוא את מגילת איכה יחדו. וכעת, לפחות לפי מעשיו של הרב אבינר, נראה שהמחיצה רוצה לעבור גם לעזרת ישראל, הרי איך יתכן שיש דרך אחרת להיות יהודי פרט לדרך האורתודוקסית?
"תמים תהיה עם השם אלוקיך", כתוב. יש שיפרשו זאת בטעות, שאדם זחוח, מלא בוז ותחושת צדקת הדרך, יכול להיות תמים עם השם אבל לא עם בני האדם. אינני חושב שהרב אבינר נמנה על גדולי ישראל, אבל אני יודע שיש רבים שרואים בו כך. ציבורים שלמים הולכים לאורו ואחריו. לשיטתי, מי שבז לבני האדם, לועג להם ולדרכם ונוהג באלימות - בז לאלוהים שהוא טוען שהוא מאמין בו.
בפוסט פומבי שפרסם לאחר מכן, כתב כמו אחרון בריוני השכונה - "הסתדרנו יפה". במציאות, צד אחד נכנס בכוח ודחק הצידה את המבקשים לשמוח באירוע מרגש וחד פעמי, בעוד הצד השני התכווץ, נאלץ "להסתדר עם מה שיש" ולא עורר מהומה וריב. מעשה כמו שעשו הרב אבינר ותלמידיו, דווקא בערב ט' באב, שהגדילו והוסיפו לו תיאורים של שלום ושמחה, זו לא תמימות. זו פשוט נבזות וחילול השם גדול. השנאה והזלזול האלו מכלים כל פינה טובה, והם ממשיכים ומעמיקים את הפגיעה במרקם החברתי הרגיש בישראל. לעיתים, השנאה הזו באה לידי ביטוי באדישות למצב של האחר, בלעג אליו, בהפיכתו לשקוף.
מהרב אבינר אין לי שום ציפיות, אולם מרבנים ומנהיגים אורתודוקסים אחרים כן. בבואנו להסתכל על עצמנו, פינה חמה שמורה למנהיגנו ומובילי דרכנו. הם ההשראה של רובנו. בעת הזו, דומה שהזחיחות ואהבת העצמי מונעת מחלקנו אפשרות של מבט פנימי ותשובה. הלוואי ובבניין ירושלים של שלום ננוחם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו