לפני עשר שנים בדיוק החלה המחאה החברתית הגדולה בתולדות ישראל. קרוב למיליון ישראליות וישראלים השתתפו בהפגנות ברחבי ישראל ובפעילויות מאות המאהלים, מקריית שמונה ועד אילת. זכיתי, יחד עם ארגון "שתיל", להיות מהמחוללים, המלווים והמסייעים המרכזיים להנהגה ברוטשילד, אבל גם ובעיקר - למאהלי הפריפריות.
התביעה לצדק חברתי יצאה ממעגלים מצומצמים של פעילים ושל ארגוני חברה אזרחית, לרחובות ולכיכרות. הדרישה לאחריות המדינה לחיים בכבוד הפכה מתוכנית העבודה היומיומית האקטיביסטית שלנו לנחלת הכלל. היקפי המחאה בישראל, באחוזים, היו גבוהים יותר מכל מחאה שנערכה באותן שנים ברחבי העולם.
יש בי הרבה הכרת הטוב על מה שהיה, והכרת תודה לאלפי הישראלים שהובילו את הנחשול הזה. אבל ברור לי שהמחאה יצרה לעצמה גבולות ותקרות זכוכית. היא הציבה אתגר להנהגה הפוליטית, אבל לא כזה שחרג מהשגרה הישראלית הכלכלית והחברתית. הטרגדיה של הקריאה הזו היתה, מראש ובאופן הכי עמוק, שהיא פספסה את מי שיכלו לחולל מהפכה אמיתית. את בנות ובני העניים. שמהם, ורק מהם, כמאמר האזהרה התלמודית, יכולה לצאת תורה מהפכנית באמת.
הניסיון לחבר את מאהל לוינסקי של מבקשי המקלט עם רוטשילד - לא צלח. הניסיון לחבר את מאהל האמהות החד־הוריות עם מאהל הסטודנטים בירושלים - כשל. הניסיון לחבר את מאהלי דרי הרחוב עם מאהלי הסטודנטים - לא התקדם. לא מדובר בחוסר רצון טוב מצד זה או אחר. מדובר בכשל של העתקת יחסי הכוח בין מרכז ופריפריות לעומק המחאה. גם אנחנו, כמובילי המחאה, לקינו באותן מחלות עומק ישראליות.
השבע לא מבין את הרעב. יש מי שנידון לחיי רעב בין־דוריים, וההזדמנויות שלו לצאת מהמעגל מצומצמות ביותר, ויש מי שחווה קשיים בדרך לתפוס את מקומו בפירמידת השובע. אלו עולמות שונים לגמרי. מי שבאור לא יכול לראות את מי שבחושך, גם אם הוא מתאמץ. אנשי החושך רואים היטב את מי שבאור, וליבם נחמץ. וההזדמנות מוחמצת.
המחאה החברתית השיגה הישגים חשובים, ברמת השיח והמדיניות, אבל היא היתה מוגבלת. פרויקטים חשובים שינקו מרוח המחאה בעשורים האחרונים הם בעלי פוטנציאל לחולל שינוי עמוק. מ"עומדים ביחד", שמחבר יהודים וערבים למאבק מעמדי וביטחוני, דרך תנועת הפריפריות שהובילה את צעדת השוויון ב2016. יהודים, בדואים, חרדים.
משבר הקורונה נותן הזדמנות נוספת למהפכה. הממשל האמריקני מנצל את המשבר כדי לייצר מיסוי עולמי. הוא משקיע טריליוני דולרים בתשתיות ובתוכניות למאבק בעוני ובשינויי האקלים. יש ממי ללמוד.
המחאה החברתית הרימה צעקה חשובה. היא תתממש רק אם תדע המנהיגות בפריפריה לחבר את בני העניים ולהוציא את תורתם לאור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו