"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הסנונית המדינית הראשונה

במשך יותר מעשור עמל בנימין נתניהו מול הממשל האמריקני ומדינות ערב המתונות, על מנת לשכנען ששלום עם ישראל הוא עניין מדיני־ביטחוני־כלכלי ראשון מן המעלה עבורן, שלא צריך להמשיך ולהתנותו בפתרון הסכסוך הישראלי־פלשתיני. בנט ולפיד יחרבו הכל

,עודכן
0השמעה
בנט נפגש עם המלך עבדאללה, צילום: קובי גדעון - לע"מ/קוקו/ רויטרס

הביקור של בנט ולפיד בירדן, שעסק לכאורה רק בסוגיות כלכליות והומניטריות (עוד מים לירדן המתייבשת), מקפל בתוכו לא פחות מאשר את תחילתו של מהפך מדיני־ביטחוני וחזרתה של הסוגיה הפלשתינית. לא סתם מחלקת המדינה האמריקנית מיהרה לפרסם ברכות: "צעדים מהסוג הזה תורמים לשגשוג אזורי, ומסייעים בקידום היציבות". הברית הישנה של ממשל דמוקרטי־ירדן־הרשות הפלשתינית - מתעוררת מחדש, רק שבשונה מימי ממשל אובאמה, שאז היתה בישראל ממשלה ימנית לעומתית לתפיסה זו, בנט ולפיד רואים עצמם כמוביליה.

בזמן שבנט הסכים להכפיל את כמות המים שתועבר לירדן מעבר למה שנחתם בהסכם השלום, ולפיד אישר את הגדלת היקף היצוא הירדני לרשות הפלשתינית מ־160 מיליון דולר ל־700 מיליון דולר, שר החוץ הירדני, שסיכם את הביקור, סיפק את המסגור האמיתי לאירוע: "אין אלטרנטיבה לפתרון שתי המדינות כדי להשיג שלום כולל". בין שההצהרה תואמה מראש או בין שבישראל בחרו שלא להגיב לאחר שזו נאמרה - מסתמן כאן קו חדש.

במשך יותר מעשור עמל בנימין נתניהו מול הממשל האמריקני ומדינות ערב המתונות, על מנת לשכנען ששלום עם ישראל הוא עניין מדיני־ביטחוני־כלכלי ראשון מן המעלה עבורן, שלא צריך להמשיך ולהתנותו בפתרון הסכסוך הישראלי־פלשתיני. המשוואה החדשה שגולמה בארבעת הסכמי השלום עם איחוד האמירויות, בחריין, סודאן ומרוקו, אישרה לא רק את נוסחת התמורה החדשה: "שלום תמורת שלום", אלא גם הפכה את סדרי העדיפויות האזוריים. שינוי פרדיגמטי מוחלט להגדרת הבעיה והפתרון, הסיבה והתוצאה. ישראל אינה עוד מקור אי־השקט האזורי, והסכסוך אינו קודם לכל. להפך, אחדות האינטרסים, שגשוגה הביטחוני והכלכלי של ישראל וההבנה שהיא תורמת ליציבות אזורית הובילו לבריתות חדשות ובעקיפין להחלשת מעמדה של הרשות הפלשתינית, שהעדיפה להמשיך לתחזק סרבנות וסכסוך, עד כדי הצטיירות כגורם מעכב בתהליך השלום האזורי.

אין זה מקרי שהיחסים עם ירדן העכירו בשנים האחרונות. ירדן היתה הגורם המרכזי שעמל למנוע את תוכנית החלת הריבונות של ישראל וארה"ב. ראשיה חזרו ואמרו כי סיפוח בכל היקף יהווה סכנה לשלום באזור. באחת מהתבטאויותיו הגדיל לומר ראש ממשלת ירדן כי "מות פתרון שתי המדינות יביא למדינת אפרטהייד, אבל אם ישראל מוכנה למדינה דמוקרטית אחת, שבה ייהנו האזרחים הערבים משוויון זכויות מלא, ירדן תוכל להתייחס לכך בחיוב". במילים אחרות, אם בעבר היו שגרסו בישראל כי "ירדן היא פלשתין", אזי הקו החדש שנרמז כאן הוא שאם ישראל לא תיכנע לפתרון שתי המדינות, אזי ש"ישראל (כולה) היא פלשתין".

הביקור של בנט ולפיד בירדן מסמן, אם כן, את הסנונית המדינית הראשונה של הממשלה החדשה, ואת תחילת פרימתו של ההישג המדיני ההיסטורי של נתניהו. לא יהיה זה מפתיע אם נגלה כי בביקור זה ניתנו הבטחות גם בנושאים אחרים. לא מפתיע, אבל בהחלט מדאיג מאוד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר