עדתיים יותר, פוליטיים פחות

בסוף השבוע האחרון פורסם סקר עמדות, במסגרת כנס שעסק בנושאים החשובים לדור הצעיר בחברה הערבית. הנתונים מפתיעים מאוד.

הסקר, שנערך על ידי עמותת הצעירים הערבים "בלדנא" הפועלת מהעיר חיפה, ומקורבת למפלגת בל"ד, כלל 500 נשאלים ועשר קבוצות מיקוד, ונחשב למדגם מייצג של אוכלוסיית הצעירים הערבים בישראל. מהנתונים עולה תמונה מעניינת שצריכה להדליק נורה אדומה לכל המנהיגות הערבית בישראל והגופים הפועלים בקרב הציבור הערבי, ובקרב הדור הצעיר במיוחד.

בחלק מהנושאים כמעט שאין הפתעות: 72 אחוזים מהצעירים הערבים מגדירים את עצמם כפלשתינים; 70 אחוזים רואים במשטרה אחראית לפשע ולאלימות המשתוללים בחברה הערבית; 77 אחוזים מהצעירים הערבים השיבו כי הם בעד זכויות לנשים ו־94 אחוזים בעד זכות הנשים ללמוד באקדמיה. עד כאן עמדות פחות או יותר צפויות.

עם זאת, בנושאים הפוליטיים הנתונים עגומים מאוד, והם מחייבים בדק בית בכל המפלגות הערביות. רק שני אחוזים מהצעירים הערבים מאוגדים ובעלי שייכות פוליטית מפלגתית כזו או אחרת, נתון המעיד על ריחוק גדול וחוסר אמון בין הדור הצעיר לבין המפלגות הערביות. זו אולי העדות החשובה ביותר לחולשתן של כל המפלגות הערביות בישראל, למרות מאמצים רבים שהן עושות כדי להתחבר אל הדור הצעיר באמצעות פעילויות בקמפוסים.

עוד עולה מהסקר כי 74.2 אחוזים מהצעירים לא רואים את עצמם כבעלי שום השתייכות פוליטית או חברתית, ורק 11.3 אחוזים השיבו כי הם משתייכים למועדון ספורט או מועדון אמנותי, לרוב במסגרות פרטיות ולא ציבוריות.

מעבר לשאלת היחס בין ערבים ויהודים, גם הקשר בין הערבים לבין עצמם הוא נושא חשוב. הנתונים על הקשר העדתי הפנים־ערבי מלמדים גם הם על מגמות מטרידות: כ־39 אחוזים מהצעירים הערבים השיבו כי הם מעדיפים להתגורר בבניין שאינו מעורב לנוצרים, מוסלמים ודרוזים. כלומר: גם בתוך החברה הערבית, החלוקה העדתית עדיין משמעותית מאוד.

בהתאם, 52 אחוזים מעדיפים להתגורר בשכונה שאינה מעורבת בין מוסלמים לנוצרים; 43 אחוזים מעדיפים ללמוד בבית ספר שכל תלמידיו בני עדה אחת; ו־36 אחוזים מעדיפים להיות במסגרת עבודה או תעסוקה שבה כל העובדים הם בני העדה שלהם.

כלומר: בין שליש לחצי מהמשיבים עדיין תופסים את עצמם במונחים עדתיים־דתיים ולא במונחים לאומיים. ייתכן כי יש קשר בין כך לבין הניתוק של הצעירים ממסגרות הייצוג הפוליטי הארציות. כשמדובר בגיבוש זהות לאומית מקיפה, לחברה הערבית יש עוד דרך ארוכה.