איראן מסירה את המסיכות

הבחירות המדומות שהתקיימו באיראן ביום שישי האחרון הביאו כצפוי אל כס הנשיא את אברהים ראיסי, הקיצוני שמקרב המתמודדים. נוכח עמדותיו ובעיקר הרקורד הרצחני שלו, כמי ששלח אלפי מתנגדים פוליטיים אל מותם בעת ששימש תובע כללי בטהרן בשנות ה־80, העולם עשוי עוד להתגעגע לאחד מקודמיו, מכחיש השואה מחמוד אחמדינג'אד.

הסיבה שהוא נבחר - ובעצם שהותר לו בכלל להתמודד, שלא כמו 600 מועמדים אחרים שנפסלו ונמחקו מרשימת המועמדים - היא הנאמנות המוחלטת שלו למנהיג העליון, עלי חמינאי. המנהיג הקשיש בן ה־82 אינו רוצה בהפתעות, ובמיוחד נוכח האפשרות שבמהלך כהונתו של הנשיא הנבחר הוא עשוי להגיע לסוף דרכו. ראיסי מוזכר כיורש אפשרי ומכאן עולה כי בטהרן בחרו בשבוע שעבר לא רק נשיא, אלא בעצם גם יורש למנהיג העליון של איראן.

כך או כך, בטהרן בחרו להוריד את המסיכות ולא לבחור נשיא חייכני ומאיר פנים שיוליך שולל את הקהילה הבינלאומית, כפי שעשו בעבר. מעתה תדבר איראן בקול אחד, בוטה, קיצוני וברור.

מרבית האיראנים בחרו שלא להשתתף בהצגה שארגן המשטר, ובכך יש ללמד על התסכול ועל המצוקה ובעיקר על חוסר האמון העמוק במערכת וביכולת לחולל בה שינוי. מדהים להיזכר איך לפני מעט יותר מ־30 שנה יצאו המוני צעירים לרחובות במחאה נגד משטרו של השאה, בתקווה לחולל שינוי ולהבטיח עתיד טוב יותר למדינה. את המהפכה שלהם "חטפו" כוהני הדת, השולטים מאז ביד רמה במדינה.

מצבם של תושבי איראן רע הרבה יותר מכפי שהיה בימי השאה. משטר האייתוללות, משטר כושל ומושחת, המשקיע את משאבי המדינה בטילים ובגרעין, הביא על האיראנים חיי עוני ומצוקה ואפילו רעב. לקשייה של איראן נוספו המכות שהיכה בה ממשלו של הנשיא טראמפ. באלו לא היה כדי להפיל את המשטר, אבל בלא ספק היה בהן כדי לקצר את חייו, בדיוק כפי שמאבקו של הנשיא רייגן בבריה"מ במאה הקודמת הביא לקריסתה.

אבל הבחירה של האיראנים בראיסי כנשיא חשובה פחות מהבחירה הצפויה של הממשל האמריקני בהסכם גרעין עם איראן. מפתיע לגלות שוב ושוב איך כאשר כוח רשע קיצוני ורדיקלי מוצא עצמו מוטל על הקרשים יש מי שנחלץ לעזרתו ומושיט לו יד. כך נהגה ישראל בשנת 1992 כשחתמה על הסכם אוסלו, שחילץ את יאסר ערפאת ממצוקה קשה, וכך עושים עתה האמריקנים, המביאים ישועה למשטר בטהרן.

הסכם הגרעין הוא חבל הצלה למשטר ברגע הקשה שלו. הסרת הסנקציות והחזרה לחיק הקהילה הבינלאומית ייתנו לו זריקת עידוד ויאפשרו לו לשוב ולהעמיד את הכלכלה המקרטעת על רגליה. אפשר לסמוך על האייתוללות שההסכם הצפוי לא רק שלא יפחית את עוצמת האיומים והמעורבות בטרור והחתרנות שלהם, אלא להפך: יעודד אותם להמשיך לדהור אל הגרעין ולשלוח ידיהם אל כל חלקי המזרח התיכון.

סופו של משטר האייתוללות בוא יבוא, זהו צו ההיסטוריה. אבל עד אז צריך לעמוד על המשמר ולהוסיף ולהיאבק בו. למרבה הצער, ההסכם הצפוי בין ארה"ב לאיראן אינו מקרב יום זה אלא מרחיק אותו.