"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

למי באמת אכפת מהנגב?

הבעיה מתחילה כאשר הפרספקטיבה של רבים וטובים מאנשי הימין לגבי הנגב היא בפריזמה אנטי־בדואית

, עודכן
0השמעה
הפזורה הבדואית בנגב.  , דודו גרינשפן
הפזורה הבדואית בנגב. , צילום: דודו גרינשפן

השבוע הפוליטי הסוער שחווינו, לא הסתיים בהכרזת "עלה בידי" של יאיר לפיד. הקמפיין הימני, חלקו עממי וחלקו מאורגן, עושה שעות נוספות של מאמץ בהכשלת הממשלה שעדיין לא הושבעה. אחד הנושאים המרכזיים שעלו הוא התנהלות הממשלה העתידית בנגב. הסיכום עם רע"מ כולל, על פי הפרסומים, גם הכרה בשלושה כפרים בלתי מוכרים והמשך הקפאת חוק קמיניץ (מהלך שהחלה ממשלת נתניהו־גנץ). על כך ח"כ ניר אורבך צייץ ש"לא מפקירים את הנגב, נקודה", כפתיח לסאגת ההיסוסים שלו בדבר התמיכה בממשלה.

הדאגה לנגב נוגעת מאוד לליבי. כתושב הנגב, ממייסדי מועצת הנגב, אני מחויב ושותף למאבק לתיקון יחסי הכוח בין המרכז הגיאוגרפי והכלכלי בישראל לפריפריות, ובייחוד לנגב שלנו. הבעיה מתחילה כאשר הפרספקטיבה של רבים וטובים מאנשי הימין לגבי הנגב היא בפריזמה אנטי־בדואית. אברי גלעד טען כבר ב־2013 (וחזר בו) כי "חייבים לכבוש את הנגב" מידי הבדואים. שלא במפתיע זה התרחש אחרי סיור שלו עם אנשי "רגבים", שבצלאל סמוטריץ' היה ממייסדיה.

התזה פשוטה: הבדואים משתלטים על שטחים בעזרת התיישבות בלתי חוקית. הם אלימים. הם אויבים. הם לא יהודים. הנגב מלא פשע, אלימות ובדואים בכל מקום. מי שקשור לנגב, צריך לטפל ב"בעיה הזו". לרוב, המודאגים הללו לא טורחים כלל להיות בקשר עם אנשי הנגב עצמם. אז להלן תמצית הבעיות בנגב: השכר הממוצע כאן הוא חצי מהשכר הממוצע במרכז. אנחנו חיים ארבע שנים פחות, בממוצע, מאשר תושבי המרכז. היישובים הבדואיים בנגב מככבים באשכול סוציו־אקונומי 1, כיישובים העניים בישראל. הישגי התלמידים בערי הפיתוח וביישובי הבדואים בנגב נמוכים, לעיתים פי 20 ויותר, מהישגי תלמידים ברמת השרון, בתל אביב וברעננה. יש כאן גם פשיעה הבאה לביטוי בסחיטות פרוטקשן, בשוק אפור ובגניבות.

מקרים מחרידים, כאונס ילדה על ידי בני עוולה, תפסו כותרות ונגעו בלב כולנו, ובצדק. הרבה מהפשיעה מגיעה מהחברה הבדואית, וגם משיתופי פעולה בדואיים־יהודיים ומפשיעה "יהודית". האכיפה חייבת להיות אפקטיבית יותר, אבל היא אף פעם לא הפתרון. חממות של עוני, אי־הכרה והזנחה הן הדרך לחזק את הפשיעה הזו.

דואגים באמת לנגב? רק כוח פוליטי נחוש ורציני, שלא משתמש בנגב לצרכיו אלא בונה מענים לתושבי הנגב, יוכל לשנות. מועצת הנגב, שמחברת את כלל ראשי הרשויות בנגב, יהודים ובדואים, מייצגת את המנהיגות הנפלאה שהוקמה בנגב ומבקשת לשנות. אני תומך בהכרה ביישובים ישראליים לא מוכרים בנגב, יישובים שמתגוררים בהם בדואים כבר עשרות שנים, מנותקים מתשתיות חשמל ומים ומשירותים ציבוריים. לא מדובר בהישג לרע"מ. מדובר בהישג לנגב כולו, על היהודים והערבים שבו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אבי דבוש

מנכ"ל "רבנים למען זכויות האדם".

כדאי להכיר