שר החוץ אשכנזי נזף השבוע בשגריר הצרפתי, שאמר שאם ישראל לא תקדם פתרון לסכסוך, היא עלולה להפוך למדינת אפרטהייד. תם אהרון וליאור שליין צילמו מונולוגים שמסבירים כמה ג'ון אוליבר טעה במונולוג הביקורת על ישראל, מכיוון שהוא לא מבין את "המורכבות" שבה אנו חיים. רבנים בארה"ב תקפו כמאה סטודנטים לרבנות, שביקרו את התוקפנות של ישראל, מכיוון שלא הזכירו את תוקפנות חמאס. אינספור מושכים בפוסטים שפכו תרעלה על הכותרת של "הארץ", עם 67 פנים של ילדות וילדים שנהרגו בעזה בסבב האחרון של המלחמה.
אין דבר כיפי יותר מלירות בשליחים, להוכיח פטריוטיות ולסמן בוגדים. שלא תבינו לא נכון. אני מזדהה עם הרבה מעמדות ה"מיינסטרים" שתיארתי כאן.
אכן, אוליבר לא מבין את המורכבות (אבל, ממתי זה הפריע לנו כשאנחנו בעלי דעה על מה שקורה בעולם?). אכן, המשטר בישראל רחוק ממשטר האפרטהייד (אבל כיבוש ושליטה צבאית הם לא דמוקרטיה). אכן, מקומם ומרגיז כשסטודנטים יהודים אמריקנים לא כותבים מילה של הזדהות והבנה עם הילדים שלי בשדרות, שחוטפים 20 שנה מחמאס הציניים והרצחניים (אבל האם אנחנו מעדיפים את הרוב הליברלי היהודי שפשוט נמאס לו לשמוע על ישראל, ואפילו לא טורח לבקר אותה?). נכון, ההשמטה של עידו אביגל ונדין עווד מתמונות הילדים ששילמו את מחיר המלחמה היא מחפירה (אבל גם אם היו שמים את התמונות שלהם, עדיין היו הפטריוטים מושחים את "הארץ" בזפת ובנוצות, כי הרי "אין סימטריה").
ביסודות של התרבות העברית, היהודית והתנ"כית יש אינספור ציוויים ודוגמאות המחייבים אותנו לפתוח את הלב לתיקון ולחשבון נפש, במקומות הקשים ביותר. הוויכוח של אברהם עם אלוקים המבקש להשמיד את סדום ועמורה; "מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה?"; "בנפול אויבך אל תשמח"; הרכנת הראש של המלך הכל יכול דוד מול נתן הנביא: "חטאתי לה'". ועוד ועוד. למה אנחנו מצווים על אהבת הגר וזכויותיו 36 פעמים במקרא? משום שזה הכי קשה. מדובר באתגר שלוחץ על כל כפתורי הכוח ובוחן את כל יכולות האיפוק ("איזהו גיבור? הכובש את יצרו"), בניגוד לטבע האנושי שמבקש לנצל כוח כדי לשלוט ולהשליט.
ולכן, בלי להסכים עם המבקרים של ישראל בעולם, אני מציע להתייחס בשיא הרצינות לנאמר. הרוח היהודית של חשבון נפש ותיקון צריכה לעודד אותנו להתייחסות רצינית לדברים. ישראל 2021 זקוקה לתיקון עמוק בחברה היהודית הישראלית, ובקשר שלנו עם שכנינו הפלשתינים. הרג השליחים המבקרים הוא חיסול הסיכוי הקטן לעתיד טוב ומשגשג של החברה הישראלית במזרח התיכון, לשנים ארוכות קדימה. אין לי ארץ אחרת ולא מזרח תיכון אחר, ולכן אני מתעקש לא להיכנע לרצון לעצום עיניים ולאטום אוזניים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו