בזמן שנסראללה השתעל

בשבוע שעבר הגיח מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, מן הבונקר שבו הוא מסתתר ב־15 השנים האחרונות כדי לברך את חמאס על "ניצחונו" במאבק בישראל. אל חשש, אין כמו נסראללה, צרוב המהלומות שספג ארגונו במלחמת לבנון השנייה, כדי לדעת את ההבדל בין הכרזות ניצחון לבין המציאות הכואבת שאותה גילו הוא ואנשיו בסיום המלחמה ההיא ברובע הדאחייה, או מה שנשאר ממנו. למציאות כזו נחשפים עתה מנהיגי חמאס בעזה, היוצאים מן הבונקר ומגלים את ההרס והחורבן שהביאו על בני עמם.

לכן נדמה כי יותר משביקש נסראללה לקפוץ על עגלת חמאס, הוא רצה להסביר לתומכיו מדוע הוא נזהר כמו מאש מלהפר את השקט לאורך הגבול עם ישראל והעדיף לפיכך לשבת בחיבוק ידיים ולא להיחלץ לעזרת חמאס ולמען ירושלים והר הבית.

הופעותיו של נסראללה נחשבו תמיד "ההצגה הטובה" בעיר. שילוב של מסרים שהכל מאזינים להם בקשב רב, גם בישראל, עם יכולת רטורית משובחת של נואם מוכשר ומיומן. אבל כל זה קרס עם הישמע השיעול הראשון, שאחריו באו רבים נוספים. וכך הפך נאום הניצחון ל"נאום השיעולים", ובמקום לעסוק באיומים ובהכרזות הניצחון של נסראללה, תפס מצבו הבריאותי את רוב הכותרות. יש להניח כי אילו הדברים היו תלויים בו היה נסראללה מוותר על הנאום, אבל בכך היה כדי לחזק את הרושם ששוב, כמו פעמים רבות בשנים האחרונות, נסראללה חושש מישראל ומעדיף לברוח מן המערכה.

בניגוד לחמאס, שהחליף פעמים אינספור את מנהיגיו, לא פעם בסיוע פעיל של ישראל שחיסלה כמה מהם, הרי נסראללה מנהל ביד רמה זה קרוב לשלושה עשורים את חיזבאללה כהצגת יחיד. כמו כל עריץ מזרח־תיכוני אחר הוא דאג שלא יימצא בסביבה יורש אפשרי לכתר, ומכאן אפשר להבין את התהיות שהחלו מתעוררות בלבנון באשר ליום שאחרי נסראללה, שגם אם יאחר, הרי בוא יבוא.

גם הנשיא הסורי, בשאר אל־אסד, יצא לחגוג ניצחון, את ניצחונו בבחירות שנערכו בסוריה בשבוע האחרון שבהן זכה ברוב מפוברק של 95.1 אחוזים. יש להניח שהמכות שספג חמאס מידיה של ישראל לא העיבו על שמחת הניצחון. אחרי הכל, בשאר לא שכח ולא סלח לחמאס על שהתייצב נגדו ותמך במורדים במשטרו במהלך המלחמה בסוריה.

אלא שבניצחונו המזויף של בשאר בבחירות יש בכל זאת ממש. בניגוד לכל התחזיות, הוא שרד את המלחמה, נותר על כיסאו, ובתהליך איטי, רצוף מכשולים וגם נסיגות, הוא משקם ומחזק את מעמדו מבית בסוריה ומחוצה לה. העולם הערבי חוזר אליו אט־אט, וגם בקהילה הבינלאומית כבר נשמעים קולות בזכות חידוש הקשרים עם סוריה. מבחינתה של ישראל, מדובר בלא ספק בשליט רצחני, אבל גם במי שהקפיד לאורך שנים, כמו אביו לפניו, לשמור על השקט לאורך הגבול.

התחזקות אסד עשויה להשיב את האיזון לזירה הצפונית, שבה ידם של איראן וחיזבאללה היתה על העליונה בשנים האחרונות. הנה כי כן מסתמן מהפך: אסד הולך ומתאושש, ואילו נסראללה, מלך הצפון הבלתי מעורער בעשור האחרון, מתקשה להשלים משפט בין שיעול לשיעול. וזה לא בהכרח לרעתה של ישראל.