זו לא סין שמנצחת, זה המערב שמתאבד

השבוע דיווח ה"וול־סטריט ג'ורנל" כי שלושה חוקרים מהמכון הסיני לווירולוגיה בווהאן אושפזו עוד בנובמבר 2019 עם "סימפטומים התואמים הן לווירוס הקורונה והן למחלות עונתיות אחרות". דיווח זה הגיע בסמוך לתחקירים של עיתונאים כמו ניקולאס וויד ודונלד מקניל, יוצאי ה"ניו יורק טיימס", שהחיו מחדש את התיאוריה שהתקשורת השתיקה - שווירוס הקורונה נוצר במעבדה ודלף בשגגה מהמכון הווירולוגי בווהאן או מגוף המסונף לו.

גם האפשרות שממשלת סין ידעה על דליפתו כבר בנובמבר נשמעת סבירה היום. באמצע ינואר שעבר, כשהמגיפה רק התחילה להתפשט, ארגון הבריאות העולמי הודיע - בהתבסס על מידע סיני - ש"חקירה מקדמית של הרשויות בסין לא מצאה שום ראיה לכך שהווירוס עובר מאדם לאדם". בד בבד, סין השתיקה את החוקר הסיני ד"ר לי וונליאנג, שניסה להזהיר מפני סכנות הווירוס. רק בסוף ינואר החליטה סין סוף־סוף להטיל סגר על מחוז ווהאן.

כנראה לעולם לא נדע מה באמת קרה, מכיוון שאותו ארגון עצמו - ארגון הבריאות העולמי - שחיפה על סין בתחילת התפרצות המגיפה, הוא שאחראי לחקירת הנושא כיום. ונדמה שממשל ביידן ישמח להשאיר כך את המצב. כשנשאלה אם אמריקה תוביל חקירה עצמאית, השיבה דוברת הבית הלבן: "אנו קוראים בעקביות לארגון הבריאות העולמי להוביל חקירה מקצועית ובלתי תלויה של מקורות התפרצות הקורונה".
בינתיים, השחקן ג'ון סינה התנצל בפני הממשלה הסינית השבוע. סינה, שמככב בסרט הקרב ובא "F9", התראיין לתחנת טלוויזיה בטייוואן וביצע את הפשע הנורא כשהצהיר ש"טייוואן תהיה המדינה הראשונה שתזכה לצפות בסרט". סין, כמובן, לא רואה בטייוואן "מדינה" ריבונית, אלא טריטוריה סינית שנלקחה בכוח. וכך, סינה, שהסרט בכיכובו כבר הכניס יותר מ־100 מיליון דולר בחוזים בסין, מיהר לפרסם התנצלות במנדרינית, שבה נאמר "עשיתי טעות. ברצוני לומר רק דבר אחד שהוא מאוד מאוד מאוד חשוב: אני אוהב ומכבד את סין ואת העם הסיני".

החוט המקשר בין שני האירועים הוא חוסר הרצון של המערב להתמודד עם המשטר הרודני הסיני. עבור חלקים בשמאל, לאתגר את סין פירושו להגן על ערכים מערביים כמו דמוקרטיה וזכויות אדם - וזה, כמובן, מעלה את שאלת מחויבותה של אמריקה לאותם ערכים עצמם. עבור אחרים בעולם התאגידי של אמריקה, הקפיטליזם אולי לא הפך את סין לליברלית יותר, אלא העמיק את התלות של המערב בבייג'ין המרקנטליסטית.

התנהלותה של סין בימים הראשונים של התפרצות הקורונה והעדויות הברורות לכך שהאמת בנושא מטויחת הן הזדמנות פז עבור המערב לכייל מחדש את היחסים עם סין, אבל נדמה שלאירופה ולאמריקה המהוססות אין רצון לעשות זאת.

בינתיים, סין לא מהססת כלל. היא נעשית יותר ויותר אגרסיבית באמצעות יוזמת "החגורה והדרך" שלה, פעילותה הצבאית בים סין הדרומי וקשריה הענפים עם מדינות אירופיות פייסניות. סין לא צריכה להביס את ארה"ב. כל שהיא צריכה לעשות הוא להאריך ימים אחריה. וכעת, הודות לשילוב מכוער של הססנות, פחדנות ושחיתות, נראה שזה בדיוק מה שיקרה.