רצח שמצריך תכנון מראש

שתי סיבות עיקריות יכולות להוביל למעשה שכזה. האחת - נקמה באם על גירושים או על פרידה, והשנייה - התחושה בקרב הבעל שבלי נוכחותו לא תגדל הילדה בדרך שהוא היה רוצה לחנך אותה או בסגנון חיים שעימו הוא מזדהה.

כדי שאדם יבצע פשע נורא כל כך, עליו להיות בעל הפרעות אישיות קשות מאוד. אדם שהוא פגיע מאוד, אדם שכל התנהגות כלפיו גורמת לערעור תחושת האני שלו עד כדי תגובה בסגנון של "אם לא רוצים אותי אז אני אגיב בהתאבדות או ברצח הילדה או האישה".

כשאדם כזה מדמיין שאשתו חושבת שהוא לא שווה כלום, הוא ירצח אותה. במקרה הזה, רצח הילדה יכול להיות דרך להעניש את האישה למשך כל חייה.

במקרים כאלה אין לרוצח דבר נגד הילד אלא רק נגד האישה. לעיתים הוא רוצח את הילד במטרה לחסוך ממנו את החיים עם האמא, אבל זה קורה במקרים נדירים ביותר.

ברוב המקרים ביצוע הרצח אינו ספונטני אלא תוצאה של תכנון של מספר ימים או מספר שבועות. במקרים כאלה ניתן לחזות מראש בהתנהגות קיצונית של הרוצח בפוטנציה. הוא מגיב באופן קיצוני לפרידה בדרך של דיכאון או תוקפנות כלפי אשתו לשעבר או ילדיו. הוא יכול לדבר על נקמה או להגיד משפט כמו: "בלי המשפחה אין לי חיים". דיבורים כאלה או צורות התנהגות כאלה יכולים לעורר חששות למעשים יותר קיצוניים.

בעקבות אירוע רצח שכזה הורים רבים נכנסים לחרדה ואי שקט סביב נושא הגירושים ומסירת הילד להורה השני. אפשר גם לצפות שילדים ששמעו על המקרה ישאלו שאלות לא פשוטות ועלולה להיות לכך השפעה מלחיצה עליהם. זאת הסיבה שחשוב להסביר לילדים כי מדובר באירוע נדיר מאוד, וכך לנסות להרגיע אותם. עם זאת, יש לעודד אותם לספר להורים, לבני משפחה או למורה על התנהגויות מוזרות או תוקפנות שחוו.

ד"ר עדנה כצנלסון היא פסיכולוגית קלינית מאוניברסיטת ת"א