בישראל קיימים שני סוגי מעצרים עיקרים - הפלילי והמנהלי. הראשון מפוקח על ידי בתי המשפט באופן רציף, כך שרק למשך היממה הראשונה יכול ברוב המקרים קצין משטרה לעצור אדם, ואולם מכאן ואילך רק ביהמ"ש יכול להמשיך להאריך את מעצרו. המעצר המנהלי מוסדר בחוק סמכויות שעת חירום, הקובע כי רק בהתקיים מצב חירום במדינה (שלא בוטל מאז קום המדינה) אפשר לבצעו. לפי חוק זה, שר הביטחון והרמטכ"ל מוסמכים לצוות על מעצרו לחצי שנה של מי שמסכן את ביטחון המדינה או הציבור: העצור מובא בתוך ימים בפני נשיא ביהמ"ש המחוזי, וזה בודק ומחליט אם לאשר את הצו, לצמצם את תקופתו או לבטלו.
רוב המעצרים המנהליים מבוצעים נגד מחבלים בפועל או פוטנציאליים (ערביי השטחים או באופן פחות שכיח, ערביי ישראל) אשר לכוחות הביטחון נודע שבכוונתם לבצע פיגועים. במיעוט יחסי של המקרים, מבוצעים מעצרים מנהליים גם נגד יהודים - חברי ארגונים קיצוניים. המשותף הוא אחד - פגיעה "בצד השני" (ערבים ויהודים) על רקע אידיאולוגי, כלומר עם הבדל בלאום, אולם ללא הבדל ותלות בזהות הקורבן, בגילו, במינו ובעדתו.
למותר לציין כי מי שרוצה לפגוע "בצד השני" ללא התמקדות בקורבן ספציפי, על רקע ספציפי ומסיבה ייחודית הקשורה בקורבן, הוא מסוכן בוודאי יותר מעבריין פלילי "רגיל" שמתכנן לפגוע בקורבן כלשהו, ורק בו, מסיבות הקשורות רק בקורבן עצמו ובנתוניו. מסיבה זו, ההצעה שעלתה לאחרונה להחיל על עבריינים "פליליים" פוטנציאליים את המעצרים המנהליים, היא מקוממת משום שהיא מסכנת את זכות היסוד לחירות של אזרחי המדינה, מעבר למידה הראויה.
אחרי הכל, גם רוצח פוטנציאלי "פלילי" מסכן "רק" אדם אחד (ולעיתים נדירות מעט יותר מכך), ואם נודע למשטרה על כוונותיו ממקורות מודיעיניים, הרי היא יכולה להפעיל לגביו אמצעים מניעתיים פחות פוגעניים אך מאוד יעילים, כגון הצמדת עוקבים סמויים (שהם שוטרים לכל דבר, שזו מומחיותם) אשר ילוו את מעשיו וידווחו על כל צעד ושעל שלו, וכן האזנת סתר לשיחותיו הטלפוניות.
קשה להשתחרר מהרושם שלאור העובדה שהמשטרה מתקשה לפענח פשעים חמורים, בעיקר תיקי רצח, מתרבים הגורמים שרוצים לעזור לה במלחמתה בפשע, ולו גם תוך כדי נגיסה נוספת (שלא לומר רמיסה נוספת) בזכות היסוד של האזרח לחירות. ראוי אפוא שהמנסים לעזור למשטרה וכן הגורמים במשרד המשפטים יידעו כי מדובר ב"עזרה" שהיא בעצם "חבלה" במקרה הטוב, ו"פצצה מתקתקת" בעצמה במקרה הרע. כל זאת משום שאם ההצעה תתקבל, היא תהיה צעד נוסף בהתרופפות שמירת המחוקק על זכויות היסוד של אזרחי המדינה, והפיכת המדינה ל"מדינת משטרה", כמו במשטרים רודניים אפלים. אחרי הכל, עדיף לחברתנו הדמוקרטית "קליע מתקתק" חופשי ומפוקח על "פצצה חוקתית מתקתקת", המאיימת על חירות כולנו.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו