שובו של פיאד. ד"ר סלאם פיאד הוא איש מיוחד מאוד. פלשתיני יליד הגדה המערבית, שעשה את כל תאריו האקדמיים בארה"ב, עבד בקרן המטבע הבינלאומית, שב לנוף ילדותו וכיהן כשר אוצר בממשלת ערפאת, ומאוחר יותר - כראש הממשלה בנשיאותו של מחמוד עבאס.
הוא דחף להיאבק בשחיתות ברשות הפלשתינית, הביא לשיפור גדול בכלכלה, השלים תוכנית להקמת מוסדות המדינה העתידית, אך באפריל 2013 נאלץ להגיש את התפטרותו. הוא פשוט הצליח יותר מדי. בהמשך הקים עמותה שאמורה היתה לעסוק, בעיקר, ביצירת תשתיות מקומיות בגדה המערבית, אך הנהגת הרשות לא ראתה זאת בעין יפה, ובתוך זמן קצר מצא עצמו מרצה באוניברסיטת פרינסטון שבניו ג'רזי. עכשיו החליט לשוב הביתה ולעמוד בראש מפלגת רפורמה.
הוא מתאפיין בגילוי לב מפתיע, שונא לדבר בסיסמאות, מתנגד נחרץ לאלימות ואחראי, במידה רבה, לדמותו הנוכחית של התיאום הביטחוני בין הפלשתינים ובינינו. יש לו טענות לא פשוטות כלפי ישראל, אך הוא אינו חוסך את שבטו גם מהנהגת הרש"פ ומאחריותה למצב הנוכחי.
פיאד היה ידידו של הנשיא בוש (הבן) וידע להידבר עם המנהיגות הישראלית ועם שועי עולם, מבלי שפסק להיות פלשתיני גאה. רבים ראו בו את המנהיג הפלשתיני הבא, בעל הערכים הדמוקרטיים, סמל המאבק בשחיתות, המבין את הערך הרב השמור לפלשתינים מעצם שכנותם לישראל. חזרתו למגרש הפוליטי עשויה להיות בשורה לקראת אפשרות קיומן של בחירות לרשות הפלשתינית ולנשיאותה.
לבקש סליחה. כשהודיעה ראשת הבית היהודי, חגית משה, על כך שבישראל מצביעים בשני פתקים, לעגו לה כל העולם ואשתו. אבל עכשיו, ימים ספורים לפני הבחירות, מדברים הפרשנים על ראשי מפלגות שהכריזו כי הם מתמודדים על ראשות הממשלה ועל כאלה שטרם הכריזו על כך, ממש כאילו היתה זו חגית שתיארה את המציאות. מי שעומד בראש מפלגה בישראל הוא, תיאורטית לפחות, מועמד לראשות הממשלה, ואם מפלגתו תהיה גדולה דייה, ימליצו חברי סיעתו בפני נשיא המדינה להטיל עליו את הרכבת הממשלה הבאה.
נפתלי בנט, עם תריסר המנדטים שמעניקים לו הסקרים האופטימיים מבחינתו, יכול להודיע שלוש פעמים ביום כי הוא מתמודד על התפקיד החשוב, ויאיר לפיד יכול להימנע מאמירה כזו. בישראל, ברוך השם, חזרנו כבר לפני 20 שנה להצביע בפתק אחד, ואין להכרזות הללו שום תוקף.
ארמונות ריקים. הראיון שהדהים את העולם, שבו אופרה ווינפרי זכתה לגילויים בלתי צפויים של מייגן והארי, צריך לסייע בסתימת הגולל על תופעת המלוכה בבריטניה ולהפוך את הדמוקרטיה הוותיקה והיציבה לרפובליקה. ההתנשאות, הגזענות, נטילת התארים, וכל מה שתואר בראיון, מאפיינים מאה אחרת ונורמות של קבלת תארים ותפקידים בירושה, בלי שום קשר לכישורים. אין שום בעיה להיפרד, אחר כבוד, מכל יושבי בית המלוכה, לפתוח את כל הארמונות לתיירים ולהותיר על מכונם את חיילי משמר המלוכה, הממלאים את תפקידם מאז המאה ה־18 מתחת לכובעי פרוות הדוב.
התיירים ינהרו לבקינגהאם ולווינדזור, כפי שהם מבקרים בארמונות צרפת, גם בלי שבאחד האגפים שלהם גרים מלכים ובני מלכים החשים אסירים בכלוב זהב.
אין כל צורך לתחזק, בעשור השלישי של המאה ה־21, "פירמה", כפי שמכנה אותה הארי, המספקת כל כך הרבה תסכולים, דיכאונות ורצון להתאבד, והגורמת לצופים שיברון לב מיותר. טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
